הוא ניסה למצוא מילה שתצליח לתאר ואפילו במעט את איך שהוא רואה אותי, ואיך שאני גורמת לו להרגיש.
והאמת?
רוב הזמן אני מרגישה כמו סופה חזקה שהולכת להשאיר אחריה הרבה ענפים שבורים, קור שאי אפשר להסביר, והרבה אי סדר.
ברגע שאני מתרחקת, וממש אפשר להבחין בי מחבקת את האופק..
אני תוהה לעצמי על הבחירות השגויות שהוא עשה בחיים, ושאני בטח חלק מהן.
כי למה בכלל לרצות לראות את ההרס הזה כל כך קרוב אליך? ממש כמו לראות מגדל מתמוטט,
או לבחור להמשיך להביט דרך זכוכית מגדלת על הסדקים שנפערים כל פעם, עוד קצת,
ושיש עולם שלם של טוב שהוא עוד לא הכיר.
הוא יוצא מהמרחב המוגן שלו,
פעם אחרי פעם, מבלי שבכלל אבקש,
ודואג לארגן את ההריסות שהשארתי בשקט מופתי שכזה,עד לפעם הבאה שאחליט לבקר בו.
וכן, זה רק הוא והידיים המופלאות שלו.
שאני דיי בטוחה שהן יכולות לבנות לי את הבקתה שתמיד רציתי, כזו שתרגיש כמו ארמון עם המון שורשים בתוך האדמה הטובה שהוא דאג למצוא לנו.
יהיו שם ניחוחות של גשם, עלים גדולים וירוקים שלפעמים יסתירו לנו את השמש,
ושהיא בטח תהיה מלאה בנו, ובמה שנרצה להשאיר אחרי.
הוא לא שוכח, ותמיד מזכיר לי שהוא ממשיך בחיפושים אחרי צמד המילים ההן.
"את תראי, אני אמצא את המילה שתצליח לדייק לי אותך."
חשבתי שהוא בטח יכתוב לי מכתב ארוך אבל הוא יודע שלא אקרא אותו.
אז אולי רק דף?
או שהוא יבחר לחרוט על אבן מיוחדת?
או אפילו לגלף לי דמות מעץ, ושאנסה לגלות דרכה לבד.
והוא בחר דווקא ברגע הזה שאני מתעוררת,
הפוכה שם בין הסדינים הלבנים שיוצאים מהקצוות שלהם בכל לילה, ובזה רק הוא אשם..
ואני בכלל גאה להיות הבובה שלו, זו שמתפרקת בשבילו כל לילה מחדש.
הוא עמד, שילב ידיים הביט בי ואמר..
"עץ אשוח.
כן, זה הכי קרוב לדיוק שחיפשתי.
בילדות הוא תמיד הגיע עם השלג..
ותמיד תהיתי איך זה שעץ ירקרק מצליח ללכד מסביבו כל פעם מחדש משפחה מפורקת?
תמיד הסתכלתי עליו בעיניים סקרניות, כי הוא תמיד היה מלא בהפתעות.
והאורות הצבעוניים שהיו תלויים עליו, האירו את כל הבית כשהלילה ירד.
וכשכולם הלכו לישון, הייתי מתגנב מהחדר ופשוט מתיישב מולו, ואפילו לא מנסה לפתוח את המתנות שמסביב, כי בעיקר הייתי מביט.
וזה כמעט כמוך את יודעת?
או כמו האהבה שלי אלייך.
הפכת אותי לילד נצחי.
לרגעים אני הופך להיות בשבילך השטן ששולט בך, כי בינינו?
מי מסוגל להתמודד עם מטורפת כמוך? ,
ולפעמים אני המלאך ששומר עלייך, בעיקר מעצמך.
ואני תמיד כזה סקרן, איך זה בכלל הגיוני כל פעם מחדש למצוא משהו טוב יותר להיאחז בו.
הארת בי, לתוכי.
ושאני לומד כל יום איך לצמוח איתך,
ככה בטבעיות.