לפני שנה. 5 באוקטובר 2022 בשעה 0:49
תמיד נמשכתי אליו, כמו פרפר לאור.
חיבור מדויק כזה, שלא צריך יותר מדי, וזה קרה בשניה.
והגוף שלי זוכר אותו..
ואת התחושות שהוא משאיר בי.
ואת איך שהוא גורם לי להרגיש,
כי אם ארצה או לא,
הוא מצליח להחיות אותי בכל פעם.
הוא זורם בי, אף פעם לא עוצר.
וכשאני בוחרת לתת לו פתח, אז לרגעים ארוכים אני מרגישה אותו גם על העור.
נוטף עליי בכזו טבעיות,
ואני..
אני זוכה לקבל את הצורה שייחודית רק לי,ממנו.
אהבה , משיכה כזו..
שמרגישה לרגעים אסורה כל כך, ושאסור שמישהו ידע.
אבל בחרתי להיות ספר פתוח ושכל מה שאכתוב בו,
יהיה גלוי, וממש נראה לעין.
ולי נשאר רק לקוות שיום אחד הוא ימצא אותי..
ושהוא יהיה אמיץ מספיק לפתוח את הספר הזה, ולספוג אותי אליו מבין השורות.
