סופר גירל או סופר נובה ?¿

קלישאות
בתוך הראש שלי יש עולם שלם, של דמיונות, מחשבות, אגדות 'happly ever after', רשימות, אהבה, תשוקה, סיפורים שמספרת לעצמי, רומנטיקה, זרע לבטלה.. חלקם הקטן יוצא גם פה, הרוב נשאר בראש או ממלא דפים במחברות. מה לעזאזל עושים עם כל זה? כמה מתוך זה אני יכולה באמת להפוך למציאות חיי? זה אפשרי בכלל? נורמלי שזה בכלל מעסיק אותי? טוב..לא כל היום מתעסקת רק בזה. יש בית, ילדים, עבודה ושמחות אחרות. כן, שמחות. כי גם הקושי משמח אותי. גם אותו בסוף מעבדת לאיזה סיפור רומנטי או קלישאה.
וה'קלישאות' האלו, איך הן משתלבות בתוך כל הבדס"מ הזה אם בכלל? . דיברתי עם חבר מכאן, מרגיש שהוא שונה. 'עוף מוזר' בנוף, כי שנים שהוא לא מוכן להתפשר על הקלישאות שלו (שונות משלי, אבל עדיין...) ומוצא את עצמו בלי, נותן להן לחיות רק בתוך הראש שלו. אז ככה זה אמור להיות? לא יודעת, מקווה שלא, לא רוצה להתפשר. ולשם שינוי לא מבטיחה ולא מתחייבת. גם לא מצפה, מחפשת, שואלת, מתעניינת, תוהה, מחכה או כואבת.
הימים האלה של פורים עוררו בי את הקלישאות. לרגע הרגשתי כמו מלכת אסתר, ילדה אבודה שעולם שלם מונח על כתפיה והפעם היא תובעת את שלה ולא מוותרת עליו מראש. ומה לא נאמר על מלכת אסתר? הדוד (אולי שולט??) שמתווה לה את הדרך? מלך שאותו היא מנהלת בעורמה (היא בראטית, סוויצ'ית או אולי שולטת במהותה?) שונאי עמה איתם היא מתמודדת (אוסף ה'נשמות הטובות' שמנפצים כל קלישאה ותמיד טוענים ששליטה ואהבה וזוגיות זה רק באגדות) ובסוף... האמת שלה מנצחת, למרות הסבל, הדרך שבחרה הובילה אותה להתגשמות והקלישאה הפכה למציאות לא מדומה. אז הפורים הזה בחרתי להיות מלכת אסתר. בלי כתר, מלך או שולט, רק עם אמונה שהקלישאות שלי הן הדרך הנכונה ובה אני אמשיך לצעוד עד להתגשמות מלאה.

Betty❣️👑

וגם סדוםםםםם

לא הבנת. 

הלילה האחרון שלנו יחד
מתגלגלת בין שיפוליך, נעה וזזה באי נוחות בין העליות והירידות שלך
אתה סופג את נוזלי גופי למעמקיך.
מתחפרת בתוך הריח הישן והמוכר,
מנסה לשמר את המגע המחוספס על גופי העירום.
זה הלילה האחרון שלנו יחד. מחר אחליף אותך, בחדש, מדויק למידותיי.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

בקיצור....  מזרן למסירה ! 

לילה טוב, Betty❣️

הכל קורה. זמן מבחן.

עניים מכוסות

פשוקה ומפושקת

אזוקה לכדי שחרור עילאי

מובלת בכאב אל עוצמות ההנאה.

שמלתה מופשטת ממנה

ילדה חשופה

בפטמות זקורות

היא צעצוע בידיו

צעצוע עבורו

מבקשת ליהנות מלהביא אותו על סיפוקו

עמוד מתכת קר מפריד בניהם,

הוא אוחז בערוותה, לופת באצבעותיו ומחדיר אותן לאיטן

האחת אחר השניה לעומקה לתוכה

שפתיו נצמדות אל חזה, היא מרגישה את הלשון שמלקקת ויודעת שבעוד רגע הוא ינשוך.

קצב הנשימות שלה הולך ומתגבר ואיתן גם קצב האנחות. היא גונחת ורגליה רועדות, כאילו בעוד רגע תיפול. אבל לא, היא בעצם מרחפת. לגבהים שהוא מכתיב.

האחיזה שלו מתגברת 

הוא מניע את כל גופה מבין רגליה

וברגע השיא, היא מרגישה שהיא עוד שניה ומתפוצצת הוא עוזב,

מכופף את גבה, אזוקה לעמוד

ובישבן מורם, יד מונפת, פלוגר מצליף ומענג, כמו שהוא יודע שהיא צריכה עכשיו.

בין הצלפה להצלפה הוא מלטף, מוודא שהכל עדיין נוטף 

ושוב רגליה רועדות, זה הסימן שלו ללמד אותה איפוק ולהרפות

ידו נשלחת אל הפטמה השמאלית, משחררת ותופסת, הוא מושך בפטמתה ומסובב, נצמד ומתחכך

חופן את חזה, ומותח את הפטמה.

ראשה נשמט אל בין ידיה הקשורות ורגליה מתחילות לאבד יציבותן. 

ידיו מורידות אותה על ברכיה למולו

הוא חודר באחת, מעניק לה מטעמו,

עמוק ועוצמתי, מאפשר לה לגמור בזמן שהוא בתוכה, ממלא אותה.

הוא פותח את דלת הבר ואומר בחצי התנצלות חצי אכזבה "זכרתי את המקום יותר סליזי" . חיוך נמרח על פניי, יודעת בדיוק למה הוא התכוון, מכוון.
המארחת מציעה לנו לתלות את המעילים, האינסטינקט שלי אומר - לא בטי, תשאירי אותו עלייך.
מתיישבים בשולחן, מולנו צרפתייה לא נאה במיוחד נועצת מבטים. בי? בו? היא מדמיינת מה הולך לקרות? גם אני לא דמיינתי.
מלצרית בחזייה אדומה מבעד לחולצה שקופה שלא משאירה מקום לדמיון מגישה לנו תפריט. 'אני מזמין לך לאכול', הוא קובע. יודע בדיוק מה המשקה עבורו ובלי היסוס מזמין גם עבורי ומדייק, לא מודע בכלל איך מילים קטנות מפרקות אצלי חומות, כמה אני מרגישה מולו קטנה אבל גדולה. לאט לאט מצמידה את גופי אליו, מתקשה להסיט את המבט משפתיו המשורטטות, אלה שטעמן ממכר ומושך אותי אליו כמו מגנט. ידו עוטפת אותי, מקרבת, מצמידה יותר. בתנועה איטית הוא שורט את ירכיי ואני מפנטזת על שעה שלמה בה אשכב תחתיו והוא ישרוט כל חלק וחלק מגופי. אני מורידה את המעיל ומניחה אותו על ברכיי, סימון שידו יכולה להמשיך ולטפס מעלה. בכל זאת, רצה סליזי...
המשקה שלי מגיע ואיתו גם המנה. תשתי הוא אומר, אני לוקחת לגימה, האפרול האהוב עליי בנגיעות אחרות, משכרות. ותוך כדי כבר מרגישה את ידו חודרת במרווח בין התחתון לגרביון. תפשקי! הוא לוחש לתוך אזני ומקרב שפתיים. טעם המשקה חוצה לשונות, הוא מרוצה מהבחירה. מרימה את עיניי ופוגשת שוב במבטה של הצרפתייה, אין לי שום ספק שהיא תוהה עכשיו מה קורה מתחת למעיל ולמה אני מתפתלת ונצמדת כל כך לגבריותו. ידו האחת חופרת בתוכי והשניה מגישה כפית מלאה בטעמים אל פי.  הוא מאכיל אותי וחופר בו זמנית, צובט ומלטף. משתלט על כל חוש שיכול להיות מופעל בגופי. את לא גומרת, הוא פוקד, ואני ילדה טובה ומתאפקת. מנסה להצליב את רגליי על ידו ללא הצלחה. הוא מסעיר בנשיקה ואני עסוקה במחשבה האם הוא מרגיש מה מתחולל בגופי?, כמה אני רטובה ובציפייה שרק יאמר ויאפשר לי?. אני גונחת לתוך אוזנו ומתפרקת כשהוא נותן אישור ואומר 'עכשיו'. הצרפתייה קמה,  אולי ממבוכה. איתה גם הגבר המבוגר שלצידה. שנינו מסתכלים, בוחנים ופורצים בצחוק 'אתה חושב שהוא הדאדי שלה? אני שואלת' אבל לא נראה שהוא מענג ודואג כמו שדאדי יודע.
הערב ממשיך אל תוך לילה של נגיעות ואינטימיות חדשה בחניון, במועדון ובחוויות חדשות שקורות בטבעיות. האגו שלי התפרק, אני שבויה בקסם אחר. ריגוש של התחלה ורצון שמבעבע לרדת על ברכיי בכל בקשה.
ועוד רגע הדרך תיגמר והלילה יסתיים, לא לפני שהוא יגיד "היית ילדה טובה, מגיע לילדה שלי לגמור"
ודאדי, הוא יודע בדיוק איך לגרום לילדה שאני לגמור. יודע מצוין.
ואני גומרת, רועדת, גונחת, מייבבת, מתפוצצת, מתפרקת פעם אחר פעם ורק מבקשת שהוא יגיד זאת שוב. והוא אומר "היית ילדה טובה" אבל זה לא מה שרציתי לשמוע... אלא את חלקו השני של המשפט.
למשמע המילה 'ילדה' אני נמסה. למשמע הצמד 'ילדה שלי' אני נרטבת.
לילה טוב דאדי.

Betty❣️

בי. 

_{אתה מסתכן}.

_{מהממת אחת (שנמצאת גם פה) העלתה את זה בפייסבוק. הייתי חייבת להעתיק.}

"אַל תִּתְאַהֵב בְּאִשָּׁה שֶׁקָּרְאָה הַרְבֵּה סְפָרִים,
אַל תִּתְאַהֵב בְּאִשָּׁה שֶׁמַּרְגִּישָׁה הַרְבֵּה רְגָשׁוֹת,
בֶּטַח שֶׁלֹּא בְּאִשָּׁה שֶׁכּוֹתֶבֶת (אֵלֶּה הֲכִי גְּרוּעוֹת) ...
אַל תִּתְאַהֵב בְּאִשָּׁה מַשְׂכִּילָה,
מְכֻשֶּׁפֶת, הֲזוּיָה, מְשֻׁגַּעַת.
אַל תִּתְאַהֵב בְּאִשָּׁה שֶׁחוֹשֶׁבֶת הַרְבֵּה מַחְשָׁבוֹת,
שֶׁיּוֹדַעַת אֶת מָה שֶׁהִיא יוֹדַעַת;
אַל תִּתְאַהֵב בְּאִשָּׁה בְּטוּחָה בְּעַצְמָהּ.
אַל תִּתְאַהֵב בְּאִשָּׁה שֶׁצּוֹחֶקֶת אוֹ בּוֹכָה
בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה הָאַהֲבָה,
שֶׁיּוֹדַעַת לַהֲפֹךְ רוּחַ לַחֹמֶר;
קַל וְחֹמֶר שֶׁאוֹהֶבֶת שִׁירָה
(אֵלֶּה הַמְּסֻכָּנוֹת בְּיוֹתֵר),
שֶׁיְּכוֹלָה לְבַזְבֵּז חֲצִי שָׁעָה בִּבְהִיָּה בִּיצִירַת אָמָּנוּת
וְאֵינָהּ מְסֻגֶּלֶת לִחְיוֹת בְּלִי מוּזִיקָה.
אַל תִּתְאַהֵב בְּאִשָּׁה שֶׁמִּתְעַנְיֶנֶת בְּפּוֹלִיטִיקָה,
שֶׁרוֹצָה לִיצֹר שִׁנּוּי בָּעוֹלָם,
וַאֲשֶׁר מִזְדַּעֲזַעַת מֵאִי צֶדֶק.
הִזָּהֵר בִּמְיֻחָד מֵאִשָּׁה שֶׁלֹּא אוֹהֶבֶת לִצְפּוֹת בַּטֶּלֶוִיזְיָה.
מֵאִשָּׁה שֶׁהִיא יָפָה מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְתָוֵי פָּנֶיהָ אוֹ גּוּפָה.
אַל תִּתְאַהֵב בְּאִשָּׁה אִינְטֶנְסִיבִית,
בַּעֲלַת חוּשׁ הוּמוֹר, צְלוּלַת מַבָּט
וְחַסְרַת עַכָּבוֹת.
לְעוֹלָם אַל תִּתְאַהֵב בְּאִשָּׁה כָּזֹאת.
כִּי כְּשֶׁאַתָּה מִתְאַהֵב בְּאִשָּׁה כָּזֹאת,
בֵּין אִם הִיא נִשְׁאֶרֶת אִתְּךָ וּבֵין אִם לֹא,
בֵּין אִם הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ לָנֶצַח אוֹ לְיוֹם,
אַחֲרֵי שֶׁתֹּאהַב אִשָּׁה כָּזֹאת,
אַתָּה לְעוֹלָם לֹא תַּחְזֹר לִהְיוֹת כְּפִי שֶׁהָיִיתָ."
(מרת'ה ריברה-קאררידו)

מעולם לא חגגתי את יום האהבה.
מעל שני עשורים עם גבר שכשהיה מגיע "ולנטיינ'ס" היה מתרץ את זה בכך שזה חג נוצרי ומה לנו לזה וכשהיה מגיע "ט'ו באב" תמיד היה מוצא תרוץ אחר. אחריו נכנסו גברים אחרים לחיי, קשרים אחרים, אבל לא באמת אהבה.
השנה החלטתי שאני חוגגת. כל השנה, לא רק בתאריך מסוים. ולא חוגגת סתם, חוגגת את האהבה הכי גדולה, אמיתית ומשמעותית שיכולה להיות עבורי - חוגגת אהבה עצמית. אוהבת את עצמי בלי עכבות.
ולעולם
גאה במי שאני
סומכת על האינסטינקטים שלי
הולכת אחרי הלב שלי
דורשת ומעניקה לעצמי את מה שמגיע לי
אוהבת את עצמי.

כל השאר הגיע מגיע ויגיע.

יום אהבה שמח❤️❤️❤️

מעולם ולעולם יש בי אהבה.