לֹא מְצַפָּה, צוֹפָה.
מחזיקה את עצמי לא לצפות. השבוע אני לֹא מְצַפָּה, אני צוֹפָה. צופה מהצד בעצמי (ולא רק !) ובכל "תמונה" שרואה, מזכירה לעצמי שציפייה עלולה להוביל לאכזבה. ולמה לי להתאכזב ? למה לי לכאוב ? השבוע אני רוצה לחגוג ולשמוח. אז מבינה ומפנימה שציפייה עלולה להוביל אותי לאכזבה שלא בא לי ולא מתאים לי להכיל כרגע. אין לה מקום בחיים שלי ויודעת, שמאכזבות נוספות כבר אין לנו דרך לתיקון או קבלה מחדש של המצב.
אז לא מְצַפָּה, צוֹפָה. בעצמי (ולא רק !).
אבל... מְקַוָּה, כן. כי זה נחמד להרגיש דברים, שקורים פתאום, הרגשות חדשות וכיווצים שמתחילים מהראש, אל הבטן ולמטה.., להיפתח אל החדש והלא מוכר, התרגשות חדשה והתעוררות. ואני רוצה, רוצה השבוע להתרגש, זה השבוע שלי, רוצה השבוע להרגיש, להעניק לעצמי או אולי לקבל את המתנה שלי. את מה שֶׁמֻּכָּר וְיָכוֹל לְהִתְחַדֵּשׁ. אוֹ, מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ. אז לא מצפה, צופה (ולא רק בי !) ומקווה.
*מצפה - מייחלת שיקרה.
*צופה - משקיפה, מביטה , מסתכלת. ואני מוסיפה - בוחנת (ולא רק את עצמי)
שבוע החגיגות של Betty❣️