|
|
|
לפעמים
שיר אחד אומר הכל. ואז הוא נעלם ואיתו נעלמת גם התחושה, על מה שרציתי שהשיר הזה יגיד, על מה שהיה עבורי, על מה שאני אמרתי בו, באמצעותו. ואולי על מה שאמר זה , שבחר להשמיע ולהעלים אותו. והוא סתם נשאר במחשבה בתור שיר יפה שלרגע ביקר פה.
ולפעמים.. שיר מזכיר שיר.
מפני מה בעצם.
רציתי לפתוח את כל מה שהסתרתי כאן בבלוג ורק לרגע שיש מה שלעולם לא יאמר.
שהכאב הוא כי בחרתי להיחשף ולהוריד כל מגננה שבניתי בחיי. כל הגנה ששמרה עליי חזקה. כי אפשרתי בפעם הראשונה, להכיר אותי יותר טוב משאני ראיתי את עצמי כשבחרתי לעצום לפעמים עיניים. והכאב הוא כי התנגדתי לתחושה, כי פחדתי מהחשיפה, כי נבהלתי כשויתרתי על כל מחסום אינטימיות שהאמנתי שמגן עלי. והכאב, כי ניצב מולי מחסום ענק, כשביקשתי את הדבר היחיד שאינו מסוגל לחשוף ולתת - את האדם שהוא, נטול מגגנות, הגנות או כח, פשוט הוא.
ועכשיו הולכת חשופה, רצה אל האש, כבר לא מפחדת שהיא תשרוף כל כך. ויודעת שעוד מעט גם כאן, כתוב בבלוג ובכלל, הכל יפתח. הכאב עובר ונשאר רק בטיוטות.
Betty❣️😘🙂
שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים,
רודפים אחרי השמש,
שבויים בתוך מעגלים, כולם מסובכים,
אז מה את עוד חולמת,
שנים הם מסתירים, שנים כולם יודעים,
אבן מתהפכת,
בלילות ובימים כולם כבר מדברים,
למה את עוד נשארת...
עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב כשהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...
שנים הם שואלים, שנים לא מקשיבים,
שומרים הכל בבטן,
זה מצטבר וזה גובר וזה בסוף גומר,
על מה את מדברת,
עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב כשהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...
יוצא שאת תמיד שותקת
אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל,
כל המילים שנעלמו
תמצאי אותן בחלומות של אחרים...
שנים הם נפתחים ונשארים סגורים, נאחזים ברוח,
כל אסון רודף אחר, זה בא זה מדבר,
חוזרים לפצע הפתוח...
עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב כשהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...
יוצא שאת תמיד שותקת...
שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים,
רודפים אחרי השמש.
"כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב".....
מוקדש בחיוך לכאב הפרטי שנקרה בדרכי :)
Betty❣️
פוגעת בך כי רק ככה אני פוגעת בעצמי.
פוצעת אותך כדי להחלים מהפציעות שלי.
כי רק ככה יודעת, לתקוף כשאני פצועה, לנסות להגן על מה שעוד נשאר מנפשי החשופה.
את הכאב שלי ידעתי תמיד לספוג ולהתעלם ממנו. את הכאב שלך, אני לא מסוגלת להכיל. המחשבה שאתה נפגע, היא המטלטלת ביותר עבורי. וכנראה הייתי צריכה אותה כדי לדעת שלעולם לא תסלח לי ולא נהיה חברים בחזרה, ואז , אולי רק אז אצליח להתגבר על הבלבול ולהחזיר לעצמי את הלב למקומו בחזרה. אבל זה לא באמת מה שאני רוצה. והכאב עכשיו גם שלי, כי יודעת שסגרת את הדרך לתקן בחזרה.
וכשאני תוקפת מתעוררת לה מפלצת רעה. כזו שלא שולטת במה שאני באמת מרגישה. כזו שמערבבת לי בראש הרבה רע. והרע הזה הוא לא באמת אמיתי. הוא פשוט היה צריך לצאת כדי לתקוף. להגן עליי , אולי בלי סיבה. לעשות לעצמי סדר בבלבול שהוא בכלל לא שלי אבל בלבל אותי.
סליחה.
4 זרים
צלצול ראשון בדלת. מגיע זר נקי קטן ולבן. חיוך על הפנים ומחכה לקרוא את הברכה. כיווץ קטן בלב, נמנעת מלצפות, רק מקווה. ברכה ראשונה נפתחת. כל כך צפויה. הרי הוא לא ישכח. 20 שנה ניסה לשמח אותי ביום הזה. ולא הצליח. פרחים, אף פעם לא הביא. הפעם הוא שלח.
צלצול שני בדלת, שוב הלב מתכווץ, מחזיקה את עצמי לא לצפות, אבל שוב מקווה. זר עם משמעות, מאלה שעבורם אני משמעותית..מספר הפרחים כמספרם וכל פרח בצבע אחר, שמתחברים יחד להרמוניה יפה, כמו זו שיש לי איתם. והברכה.. מרגשת, מזכירה לי מי אני ולמה.
צלצול שלישי בדלת אני כמהה. מתעכבת בדרך אל הדלת, מתלבטת אם לחייך או להדחיק את המחשבה. פותחת מהססת, הפעם אין שליח, עומדת חבורה, עם זר זקוף, ענק ומלא באהבה. מתחבקות, מזכירות האחת לשנייה שיש מי ששמח בשמחתי, שהן באו לכאן לשמח אותי, לשמוח איתי. יודעות כמה קשה ושמח בבת אחת, בו זמנית, היום הזה עבורי.
צלצול רביעי בדלת, השליח אומר, אין שם של השולח. הוא מסר שתדעי לפי הברכה. העיניים נפערות. החיוך נמתח. הלב שלפני רגע התכווץ בכאב התמלא בשמחה. ונתתי לו מקום בין כולם, כי יש לי רק אגרטל אחד והוא הזר הראוי מכולם.
3 ימים שארבעה זרים מקשטים לי את החדר, אך העיניים נשואות רק אל אחד, זה שקישט לי את הלב. זה שהכי קשה לי לדעת שהוא כאן . הזר הזהוב, המתעתע.
[לכבוד שנת המתנות שלי, ודווקא בשבוע החגיגות שלי, החלטתי להעניק לעצמי הבנה למה ככה הדברים, מה הוביל למה בחיי. לצאת מהמקום שמכיל דואג ומטפל בכולם ולמצוא לעצמי מקום של חמלה עבורי.אז הבוקר התחלתי טיפול לראשונה.]
היא פתחה את המפגש בשאלה על מה ארצה שנדבר. למה באתי. למה עכשיו ?
אז סיפרתי לה...
עליך. איך עזבת אותנו, אותי, בגיל הכי משמעותי בחיי. סיפרתי לה איך מאז אני מחפשת את דמותך בכל אחד.
סיפרתי לה איך נעלתי את עצמי למשך שנים עם אחד שהוא ההפך הגמור ממך, עד שפחדתי לשנוא אותו כי הוא לא אתה.
סיפרתי לה איך ברחתי ממנו כדי למצוא מחדש אותך.
סיפרתי לה שבאת לי פתאום בדמותו של מישהו אחר, שהזכירה לי בדיוק אותך.
סיפרתי לה שאני זקוקה לכאב ממנו כדי להגביר את עוצמות ההפרדה והנבדלות בינו לבינך. כדי שיהיה מה שיעזור לי להבדיל בינו לבינך ושלא אשכח שהוא זה לא אתה. סיפרתי לה שהכאב הפיזי (וגם כאב הלב) ממנו מעורר את הכמיהה שלי אליו ומענג אותי עד שאתה נשכח מליבי והוא ממלא אותו.
סיפרתי לה שבדיוק כמוך, גם הוא נטש אותי בדיוק כשהכי הייתי צריכה.
סיפרתי לה שניסיתי להיאחז בו, כדי להשתחרר ממך ומדמותך.
סיפרתי לה שאתה עזבת פעם אחת ויחידה , לתמיד. אבל הוא שכל פעם חזר, האמנתי לו שיישאר, אבל הוא התרחק יותר.
סיפרתי לה שהאמנתי שהוא מכניס אור לחיי, כדי שאוכל להדליק את החושך שהשארת בלכתך.
סיפרתי לה שהאמנתי שהוא יודע מה טוב בשבילי כמוך, אבל הוא בשונה ממך, ראה רק את טובתו כאמת היחידה.
סיפרתי לה איך הייתי עבורך כל עולמך ואיך עבורו, אני לא. אלא רק אחת מ... אפילו לא המיוחדת מבין כולן.
סיפרתי לה איך תמיד דאגת לתת לי להרגיש שאתה שלי. לעומתו, שלא.
סיפרתי לה כמה כמהתי שיצהיר וייתן לי לדעת שאני שלו, כמו שאתה נהגת לעשות וכמה נשמטה הקרקע מרגליי כשזה נפסק.
סיפרתי לה כמה אהבת אותי, לעומתו, שעבורו פשוט הייתי עוד צעצוע על המדף. אפילו לא הצעצוע המועדף.
סיפרתי לה למה יום הולדת הוא יום כל כך עוצמתי עבורי בגללך ואיך הוא הרס לי אותו.
סיפרתי לה שיודעת שגם ממקום משכבך, הסליחה וההתנצלות שלך זועקת , על כך שאתה לא כאן לשמח אותי, לשמוח איתי ברגעיי, לעומתו. שבוחר לבקש סליחה , לא כדי לתקן, אלא כדי להשקיט את מצפונו.
סיפרתי לה שבאתי אליה, כי אני רוצה להתחיל במסע חיפוש עצמי חדש, למצוא את האמת שלי, וגם למצוא אחד שיהיה בו הרבה ממך, אבל לא יהיה הוא.
היא הסבירה. אמרה שנטפל בחרדת הנטישה. שנטפל במילים שכל כך פחדתי להגיד בקול רם ומלוות אותי כל חיי בגללך, "תסביך אב".
היא נתנה לי אישור , שזה בסדר להיות הקטנה הכי גדולה שיש. שזה בסדר להיות אישה שתמיד רוצה שיקראו לה ילדה קטנה. היא כיבדה את המקום שלי שמבקש להתמסר, להיכנע, להיות צייתנית כמו שאהבת, לכאוב ולהתענג בו זמנית כדי להרגיש שלמה. היא הסבירה שזה בסדר לרצות שמישהו יזיין אותי, יאהב אותי, יכאיב לי ויעטוף אותי ובאותו הזמן אני אני אקרא לו דאדי/אבא.
היא הבטיחה לי שיגיע האחר, כשאשחרר. אותך, אותו.
ואני רוצה להאמין לה. אבל קשה לי, כי איבדתי אמון בכל אדם שהוא לא אני עצמי. ואיך ארשה לעצמי לשחרר אותך ???
כי אותו.. כבר שיחררתי וזה כאב , כי זה הרחיק אותי מהאשליה שאתה פה. אז איך אשחרר אותך ?
שבוע החגיגות של Betty❣️
אוסף של דברים טובים, גם אם הם קשים.
שבת שלום :)
שבוע החגיגות של Betty❣️
סופ"ש שמח.. ומשמח !
"מזל טוב סקסית (פוסט אורח)
חברה שלי כן כן שלי .
לילה תל אביבי סוער נכנסנו למגרש המשחקים אחת של השניה, ממממ שעשועים וצעצועים למבוגרים וכאלה של אחת ילדה קטנה ואחת זונה.
נשמה מהממת. אישה עוצמתית ונהדרת
זכינו בדרך מופלאה להיכנס ללב אחת של השניה.
התעוררתי הבוקר לקולות בכי, ניצמדתי אלייך, רציתי להסיט את תלתלי הזהב שלך לנשק לך את הצוואר, לומר לך לעצום את העיניים ולדמיין דאדי משלך שאומר לך
א נ י א ו ה ב ר ו א ה ו ר ו צ ה א ו ת ך.
מאחלת לך שהוא יגיע, יעטוף ויהיה ראוי לך, עוד השנה.
* ואם היה לך מנוי יש לי תמונה שמתארת את מגרש המשחקים והאהבה שיצרנו ברגע נפלא."
וBetty מוסיפה...
תודה לך חברה אהובה שנכנסת לחיי,
שאת חוגגת , כואבת , מפרגנת, אוהבת ושמחה איתי בכל ואני איתך.❤️ (ומזל שאין מנוי.. לא רוצה לחשוב איזו מהתמונות היית מעלה)
ואל תתלהבי מפוסט אורח.... חד פעמי כי היה ערב נפלא..
אז שוב אומרת לך תודה על ערב מושלם בשבוע החגיגות של betty ❣️.
סופ"ש בפתח....
מְאַחֶלֶת לְךָ שֶׁהַשָּׁנָה תִּלְמֵדִי -
לְרַצּוֹת אֶת הָעוֹלָם סְבִיבֵךְ,
לֹא טוֹב עֲבוּרֵךְ,
לֹא תָּמִיד אֶפְשָׁרִי
וּבַסּוֹף מוֹבִיל אוֹתָךְ לְהֶרֶס עַצְמִי.
אַךְ לְרַצּוֹת אֶת עַצְמֵךְ,
תָּמִיד בְּהֶשֵּׂג יָדְךְ
וַהֲכִי רָצוּי בִּשְׁבִילֵךְ.
וּכְמוֹ שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת לְשַׂמֵּחַ, תִּשְׂמְחִי גַּם.
וְאֶת יוֹם הֻלַּדְתֵּךְ תַּחְגְּגִי עִם אֵלֶּה שֶׁאַתּ חֲשׁוּבָה עֲבוּרָם וְאוֹהֲבִים אֶת כָּל כֻּלֵּךְ.
❣️Happy Birthday Betty
Hey, call me
בלי maybe !!
(מילה שמרחיקה...)
!!!And call me (your) BABY
(מילה שמרטיבה..)
😉
שבוע החגיגות של Betty❣️
רביעי שמח....
