[לכבוד שנת המתנות שלי, ודווקא בשבוע החגיגות שלי, החלטתי להעניק לעצמי הבנה למה ככה הדברים, מה הוביל למה בחיי. לצאת מהמקום שמכיל דואג ומטפל בכולם ולמצוא לעצמי מקום של חמלה עבורי.אז הבוקר התחלתי טיפול לראשונה.]
היא פתחה את המפגש בשאלה על מה ארצה שנדבר. למה באתי. למה עכשיו ?
אז סיפרתי לה...
עליך. איך עזבת אותנו, אותי, בגיל הכי משמעותי בחיי. סיפרתי לה איך מאז אני מחפשת את דמותך בכל אחד.
סיפרתי לה איך נעלתי את עצמי למשך שנים עם אחד שהוא ההפך הגמור ממך, עד שפחדתי לשנוא אותו כי הוא לא אתה.
סיפרתי לה איך ברחתי ממנו כדי למצוא מחדש אותך.
סיפרתי לה שבאת לי פתאום בדמותו של מישהו אחר, שהזכירה לי בדיוק אותך.
סיפרתי לה שאני זקוקה לכאב ממנו כדי להגביר את עוצמות ההפרדה והנבדלות בינו לבינך. כדי שיהיה מה שיעזור לי להבדיל בינו לבינך ושלא אשכח שהוא זה לא אתה. סיפרתי לה שהכאב הפיזי (וגם כאב הלב) ממנו מעורר את הכמיהה שלי אליו ומענג אותי עד שאתה נשכח מליבי והוא ממלא אותו.
סיפרתי לה שבדיוק כמוך, גם הוא נטש אותי בדיוק כשהכי הייתי צריכה.
סיפרתי לה שניסיתי להיאחז בו, כדי להשתחרר ממך ומדמותך.
סיפרתי לה שאתה עזבת פעם אחת ויחידה , לתמיד. אבל הוא שכל פעם חזר, האמנתי לו שיישאר, אבל הוא התרחק יותר.
סיפרתי לה שהאמנתי שהוא מכניס אור לחיי, כדי שאוכל להדליק את החושך שהשארת בלכתך.
סיפרתי לה שהאמנתי שהוא יודע מה טוב בשבילי כמוך, אבל הוא בשונה ממך, ראה רק את טובתו כאמת היחידה.
סיפרתי לה איך הייתי עבורך כל עולמך ואיך עבורו, אני לא. אלא רק אחת מ... אפילו לא המיוחדת מבין כולן.
סיפרתי לה איך תמיד דאגת לתת לי להרגיש שאתה שלי. לעומתו, שלא.
סיפרתי לה כמה כמהתי שיצהיר וייתן לי לדעת שאני שלו, כמו שאתה נהגת לעשות וכמה נשמטה הקרקע מרגליי כשזה נפסק.
סיפרתי לה כמה אהבת אותי, לעומתו, שעבורו פשוט הייתי עוד צעצוע על המדף. אפילו לא הצעצוע המועדף.
סיפרתי לה למה יום הולדת הוא יום כל כך עוצמתי עבורי בגללך ואיך הוא הרס לי אותו.
סיפרתי לה שיודעת שגם ממקום משכבך, הסליחה וההתנצלות שלך זועקת , על כך שאתה לא כאן לשמח אותי, לשמוח איתי ברגעיי, לעומתו. שבוחר לבקש סליחה , לא כדי לתקן, אלא כדי להשקיט את מצפונו.
סיפרתי לה שבאתי אליה, כי אני רוצה להתחיל במסע חיפוש עצמי חדש, למצוא את האמת שלי, וגם למצוא אחד שיהיה בו הרבה ממך, אבל לא יהיה הוא.
היא הסבירה. אמרה שנטפל בחרדת הנטישה. שנטפל במילים שכל כך פחדתי להגיד בקול רם ומלוות אותי כל חיי בגללך, "תסביך אב".
היא נתנה לי אישור , שזה בסדר להיות הקטנה הכי גדולה שיש. שזה בסדר להיות אישה שתמיד רוצה שיקראו לה ילדה קטנה. היא כיבדה את המקום שלי שמבקש להתמסר, להיכנע, להיות צייתנית כמו שאהבת, לכאוב ולהתענג בו זמנית כדי להרגיש שלמה. היא הסבירה שזה בסדר לרצות שמישהו יזיין אותי, יאהב אותי, יכאיב לי ויעטוף אותי ובאותו הזמן אני אני אקרא לו דאדי/אבא.
היא הבטיחה לי שיגיע האחר, כשאשחרר. אותך, אותו.
ואני רוצה להאמין לה. אבל קשה לי, כי איבדתי אמון בכל אדם שהוא לא אני עצמי. ואיך ארשה לעצמי לשחרר אותך ???
כי אותו.. כבר שיחררתי וזה כאב , כי זה הרחיק אותי מהאשליה שאתה פה. אז איך אשחרר אותך ?
שבוע החגיגות של Betty❣️
אוסף של דברים טובים, גם אם הם קשים.
שבת שלום :)
