סופר גירל או סופר נובה ?¿

פשוט נהנה ❣️

לא בא לי לכתוב יותר. לא בא לי לחשוב יותר. אבל יש לי כל כך הרבה מילים שחייבות לצאת ממני לאי שם. ובסוף הן מכאיבות לי ומעציבות אותי. ולא בא לי יותר להיות עצובה בלי סיבה ורצינית. 

אבל אז, לא אהיה אני. אתאדה ואעלם. או שאולי רק אז אחזור להיות מי שאני באמת ? 

היום הצהרתי שנדבר על נושאים אחרים. סופסוף. הסברתי לה שממהרת להתקדם.. שהחלטתי על לוז צפוף. אז דיברנו על הילדים, הבית, או יותר נכון העובדה שאין בית.. , העבודה, המרוץ, הטירוף, ההישגיות.
ובעיקר הצורך שלי להצטיין. להיות מצטיינת ולהיות זו שמציינים אותה. שיתפתי אותה שאתמול חברה שמה לי את מראת האגו מול הפרצוף. כמה הוא משתלט לי על המחשבה ומנהל אותי, שולט בי. כמה הוא גורם לי לרצות להיות 'lovely girl' כזו שכולם אוהבים, להיות זו שתמיד מרצה את כולם, זו שתמיד תמיד הכי טובה, האמא הכי טובה, החברה הכי טובה, הבת הכי טובה, בת הזוג הכי טובה, הנשלטת הכי טובה. ואיך אני לא יכולה לסבול את המחשבה שמישהו לא רוצה אותי, לא אוהב אותי ובאמת יכול לשנוא אותי כל כך. ואיך אני לא יכולה לחיות עם המחשבה שאני בעצמי זו שפגעתי או עשיתי למישהו משהו רע, שגרם לזה.
סיפרתי לה שהחברה אמרה לי, אין דבר כזה מושלמת. ואני עניתי לה, לא רוצה להיות מושלמת. רוצה להיות שלמה.
את הטיפול סיכמנו בזה שנעבוד על לא להיות מושלמת, גם לא שלמה (עדיין). פשוט להיות בהשלמה.
( _{קיבלתי גם משימה. אבל זה לפוסט אחר}.)
עברו להן שעתיים - שלוש ועכשיו מבינה, לא באמת דיברנו על נושא אחר ובעצם חזרנו לאותה הנקודה.
שונאת דמעות. ויש לי מהן הרבה היום.

שבת שלום,
Betty❣️

שווה "קריאה" ???

_{או אולי רק תחילתו...}

לשחרר ולהישלט - אותו הדבר , ביטוי אחר. 

למה בעצם לשחרר. או להיות תחת שליטה של האחר.

כי השחרור מחזיר את הכח האמיתי. כשאת משחררת ומתמסרת, את מעבירה מעליך חלק מהדאגות, החששות והפחדים למישהו אחר שמכיל אותם. מאפשרת למישהו לקחת אחריות, לנהל אותם ואותך, לדאוג לך ולאפשר לך להיות את, נטו, נקייה. רגועה, משוחררת, להיות הגרסה הכי טובה שלך.

את סומכת עליו ובטוחה שהוא יודע הכי טוב בשבילך ופנויה בעצם להיות את. 

גיליתי על עצמי שהרגעים בהם אני הכי זקוקה להיות במצב הזה, הם הרגעים בהם אני זקוקה לשתף. בטוב וברע.. כשאני הכי שמחה ובשיא פריחתי וגם כשאני הכי מבולבלת, הרגעים בהם הכאוס הוא גדול , גם אם הוא כזה שנכנסתי אליו מבחירה. הידיעה ששיתפתי אדם שדעתו חשובה לי, גם אם הוא רק אוזן קשבת או שמייעץ ועצתו היא עצת זהב ואני מעריצה את מחשבתו, מאפשרת לי לסמוך עליו ועל ההחלטות שלו. מאפשרת לי לנשום בתוך כל הבלאגן שעליי לסדר, כשהוא נמצא שם להחזיק אותי, להעיר, לכוון ולהאיר לי את הדרך הנכונה. המקום המתמסר, הנשלט, מאפשר לי להמשיך ולהרגיש כמו שאני רוצה, רגועה. הוא משמש לי מפלט מהקושי, משאיר אותי ערה ועדיין מלאת תשוקה, נחשקת.

הקושי מתעורר, כשאת נשארת במקום המתמסר, הנשלט והצד השני... כבר לא שולט, כבר לא שם בשבילך. כשהוא מבין שלא הכל הוא שיתוף טוב, ורוד נעים ונפלא ובוחר לא להתמודד עם הרע. כשרגעי הקושי שלך מרחיקים.. כי זה לא סקסי/מושך וכו' כשיש עוד דברים להתעסק בהם.  אז שולט הוא לא ! לא שלך ולא בכלל. אבל את עדיין נשלטת , רק כזו שצריכה למצוא את דרכה, לסמוך על עצמה, להתפקח ולהתפתח.

)

לפעמים אני מאיה ולפעמים אני מיה.
תלוי מה אתה בוחר.

מאי מאי מאיה
מאיה קטנה שלי
מה את חושבת
מה את אוהבת בי.

מה היה בי מאיה
מה השתנה בי
מאיה גלי לי
גוזלי שלי

מאיה מאיה
כלום לא נשמע
יפה כמו לקרוא לך
ילדתי...

מאי מאי מאיה
הנה את בת עשרים
אז מה את חושבת
מה עוד אוהבת בי.

מה היה בי מאיה
מה השתנה בי
מאיה גלי לי
מאמימקה שלי.

מאיה מאיה
כלום לא היה
יפה כמו לקרוא לך
מאיה... מאיה

מאיה קטנה שלי...

מאיה שלי...

למיה יש אקדח
הוא טעון אצלה בראש
מסתובב נחש
אני מסתובב אצלה
מורידה שמלה מחנות יד שנייה
שהבאתי לה
מורידה שמלה מחנות יד שנייה
שהבאתי לה
לפעמים היא מכשפה
ועכשיו היא פיה טובה
היא רוצה אותי היום
אני נשאר אצלה לישון
מורידה שמלה מחנות יד שנייה
שהבאתי לה
מורידה שמלה מחנות יד שנייה
שהבאתי לה
מיה רוצה לבכות
אז במקום היא אומרת משהו
מצחיק אצלה בראש
היא מכבה את האור
נשכבת נוגעת בעצמה
נוגעת ונרדמת
נשכבת נוגעת בעצמה
נוגעת ונרדמת
לילה טוב מיה

מאיה, מיה

Supergirl או Supernova

אבל בסוף, אני תמיד Betty❣️.

בסוף הכל זה בטיוטות. כל יום מודה לכלובי על אופציית "לא פעיל".. ו"רשימת ארכיון".  וכשיגיע הזמן שלהן, הן יצאו מאחת ויופיע בשניה. בנתיים, כותבת אפילו שלא בטוחה שרוצה להתנקות, שרוצה לשחרר את כל המילים הזועפות, את המילים המלטפות, את הבקשות וגם את הסליחות.

המשימה שקיבלתי היתה לכתוב, לפרוק. אמרתי לה שכשאני בטוב המוזה נעלמת. שאני נאלמת. מדחיקה ומרחיקה כל רגש אחר. חזרתי אליה עם מחברת ריקה. ישבנו שעה שלמה, היא אמרה שהיום נשתוק יחד. להבין אם באמת נאלמתי. או שסתם אני בתוכי נעלמת.

כעסתי. זעפתי ומלמלתי לעברה שאין סיכוי שאשתוק. שאני לא יודעת. ושזה בכלל לא התפקיד שלה להשתיק אותי, הרי לא בשביל זה פיניתי את הזמן שלי.

והתעקשתי. כזו אני, האימפולסיביות גוברת תמיד על השכל הישר.

לא יכולה לעצור ופשוט יורה. אז התחלתי בזה ויריתי לעברה, שבגללה, באשמתה , בגלל המשימה המטופשת שנתנה לי במפגש הקודם , מייד אני כתבתי. במקום לעצמי, למישהו אחר. ופגעתי.

ועכשיו היא אחראית לתקן את המצב. ואותי. 

היא שתקה. ואני המשכתי, נפנפתי במחברת הריקה, נפנפתי בסיפורים על כאבים טובים שפגשתי, הוכחתי לה עם תמונות וסימנים וסיפורים. אבל ידעתי שאפילו לא הוכחתי לעצמי. 

והיא המשיכה לשתוק. עד שכמעט נגמר הזמן ואמרה, המחברת שלך ריקה, אבל הטיוטות מלאות. תשחררי אותן. תתנקי.

זאת המשימה שהיא נתנה לי.

בסוף הכל יֵצֵא מהטיוטות. חלק גדול יצא היום. כמה נפלא שזה נבלע בארכיון. השאר..  מתישהו. השאלה, מתי אהיה אמיצה מספיק. 

(ו...תכל'ס יש גם כל כך הרבה טוב להתעסק בו.. וגם צרות אמיתיות ולא רק שטויות של ה"לב"...)

היא כל כך יפה
זה צובט בלב שלך,
אך בכאב עצום.
היא לא מבינה
שאני רוצה אותה,
לא אומרת לי כלום.

בגינה תשב
עם הטבע להתערבב,
היא והשושנים.
שתי מילים אולי
הגדר מאחורי,
אין לי אומץ מתאים.

כל השבוע חלון פתוח
כוכבים מעל ולב מתמוטט.
הייתי נותן לה שק של סנטימנטים
אך אני מתבייש לתת.

זה קורה רבות
גם במשפחות טובות,
ילד אוהב אישה.
היא בסוף תרגיש
שאני עומד בכביש,
ותפנה את ראשה.

כל השבוע חלון פתוח
כוכבים מעל ולב מתמוטט.
הייתי נותן לה שק של סנטימנטים
אך אני מתבייש לתת.

כבר שנה חלפה
את הבית היא עזבה,
לאן - זאת לא אדע.
וקשה יותר
למלא את החסר,
רק נותרה שושנה.

כל השבוע חלון פתוח
כוכבים מעל אומרים לא כדאי.
היית(י) נותן לה שק של סנטימנטים
אך חיכית(י) יותר מדי

פסקול נערות. יצחק קלפטר - לזכרו. 

Betty❣️😪