בארץ המדבר הרחוקה, חי לו מלך שניהל ממלכה. דאג שתשגשג, תפרח ותהיה ידועה לטובה. בחצר הממלכה לא משעמם לרגע. מדי יום הוצגו בפני המלך חידושים מן העולם, התארחו דמויות מעניינות, מופעי גורות, חתולות ולביאות, אש וזיקוקין, נפשות מסעירות והרמון עם המון נשים כנועות. בצילו של המלך (ואולי רק בראשו) חי לו איש סודו, הקוסם . הוא ידע להפוך חוטי משי לזהב, מוטות ויתדות לחיות זוחלות, נסיכות לנשים כנועות והחשוב ביותר - את ליבו של המלך למוגן מכל פגיעה. מדי ערב, היה מזמן המלך את הקוסם, שואל ממנו את בגדיו ויוצא אל כלובי הא(ה)רמון. מטייל, מכיר, כובש בקסמיו האישיים שלו, בדרכו שלו. לכל נסיכה ונתינה כנועה רומז להבטחה ומשאיר אותה לעמול על הזכות להיות שלו, אולי לזכות במלוכה. בוקר בהיר אחד, הגיעה אל שערי הממלכה, מארץ צפונית רחוקה, נסיכת הים הקסומה. זהובת שיער,מלאת חן , תום , חכמה וענווה. הנסיכה הגיעה אל הממלכה עם מטען עשיר ואינספור מתנות להעניק למלך ביום שהוא יהיה שלה.
טיילה הנסיכה בין שבילי הממלכה, נהנתה מטובה. ובמפגשיה עם המלך והקוסם תמיד הרהרה , מי מהם השולט האמיתי בממלכה ?? המלך שאוחז עיניים כדי להפעיל את קסמיו, או הקוסם, זה שמהלך קסם מתוכו, שחי כדי להעביר את קסמיו לאלה הזקוקים לו ? ואולי הם אחד ??? המלך התרשם מהנסיכה ורצה אותה לעצמו אך לא בחר בה. והנסיכה... נשבתה, נשרפה ממבטו, הסתחררה מריחו וחלמה בכל לילה על מגע ידיו ועוצמתו. והנסיכה ידעה, היא לא יכולה להיות שלו, כי הוא - לא שלה. הוא שבוי במחשבה על קסמים וכיבושים ולא שבוי בקסם שלה. ובכל זאת, לא נעצבה בליבה, בחרה להמשיך ליהנות מתעתועי הקסם ומחכה שהקוסם ואולי המלך (ואולי הם אחד) יבחר לפתוח את דלת הקסמים, גם אם לרגע, אל עולמה ולהיות שלה.
ארבע ההסכמות. ספר שכתב דון מיגל רואיס. ספר שאני חוזרת אליו כל פעם מחדש.
את הספר הזה קיבלתי בתאריך הזה של היום, בדיוק לפני 14 שנה, כשאיבדתי את חיי לראשונה. כשניתנה לי הזכות לחזור אליהם, הוא היה הדבר הראשון שפתחתי והחלטתי לאמץ אל תוך חיי .. ומאז, רק מבינה ! והכתוב בו נכון בכל תחום בחיינו, אך בעיקר כאשר אנחנו חיים מתוך צורך, ולא משנה מאיזה צד, בקשר של שליטה.
(ובחירת השיר... אין להניח הנחות. היא לא קשורה, היא פשוט תואמת את הזכות שקיבלתי לפני 14 שנה)
אז בוחרת היום לתת במתנה, את ארבע ההסכמות :
אנו מנהלים את חיינו על פי "הסכמים" כאלה ואחרים שעשינו במודע או לא עם עצמנו, עם הסובבים אותנו, עם הבורא או כל מקור אמונה אחרת שלנו, כל דבר שאנחנו יודעים או פועלים על פיו, הוא בעצם "הסכם" שבחרנו לעשות. ההסכמים האלה הם האמונות המגבילות שלנו, לטוב ורע. הם החסמים שלנו, הם זורעי החשש, ההססנות, הם הפחדים שלנו. אם נאמץ את ארבע ההסכמות, נוכל לחיות חיים שלווים יותר, מאושרים יותר, בשליטה ותחת שליטה, ממקום בריא יותר.
ההסכמה הראשונה : טוהר המילה -
מילה היא בעלת עוצמה, כוח ויכולת לנהל את המעשים וההתנהגויות שלנו. אדם השולט במילותיו, שולט בהתנהגותו ואדם הבוחן את מילותיו פועל מתוך שליטה.
אדם היודע לברור את המילים אשר הוא שומע, יודע לברור את ההשפעות עליו, יודע לבחור ללמוד את סביבתו בעצמו, לקבל את מה שיש לעולם להציע לו ולנהוג לפי אמונותיו וערכיו באופן שלם ומושלם ללא השפעת האחר ולפעול לפי האמת שלו ולא לפי האמת היוצאת מפיהם של אחרים.
בשמירה על טוהר המילה אין האדם מדבר לשון הרע או מילות זדון ובכך אינו מביא אותן אל עולמו.
מילותיו של אדם משקפות אותו הלכה למעשה וגם כאשר מילות הרוע מכוונות אל האחר הן בעצם מעצימות את האנרגיות השליליות אצל הדובר ובכך פוגעות בו.
לעיתים מילים אשר מאחוריהן אין כוונה אמיתית, יכולות להשפיע על האחר ולשנות את חייו לרעה ובאופן בלתי מודע ולכן עלינו תמיד להיזהר בלשוננו ולהקפיד על שמירה על טוהר המילה.
ולדבר תמיד מתוך כוונה טהורה. לא להסתתר מאחורי סיסמאות או הגיגים שמיועדים לתת לנו "דרך קלה ליציאה".
ההסכמה השניה : אל תקחו שום דבר באופן אישי -
כאשר אנו לוקחים דבר, כל דבר, באופן אישי, למעשה אנו מסכימים עם הנאמר ולמעשה מקבלים אותו. עלינו להבין שמעשיו / אִמרותיו של האחר קשורות בו ולא בנו וברגע שנוכל להבין זאת יהיה לנו קל יותר לקבל את עצמנו, ההבנה שהמגרעות הן של האחר ואינן משליכות עלינו, יקלו עלינו את הקבלה העצמית שלנו, המודעות שלנו למי אנחנו לטוב ולרע, ללא אשמה וללא ביקורת עצמית נוקבת. כל אחד מאיתנו חי ובונה לעצמו את החלום האישי שלו ובהתאם לכך הוא מגיב. רק כשאנחנו רואים אנשים אחרים כמו שהם, מרשים לעצמנו ללמוד את ה"אני האמיתי של האחר" ולהכיר אותו באמת, רק אז אנחנו לא יכולים להיפגע ממה שהאחר אומר או עושה ולהבין שרק אנחנו הם אלה שפוגעים בעצמנו ורק אנחנו הם אלה ששולטים במצב.
ההסכמה השלישית והחשובה ביותר בעיניי : אל תניחו הנחות -
כאשר אנו מניחים הנחות, אנו מאמצים אותן ומקבלים אותן כאמת ולבסוף פועלים על פיהן. כאשר אנו לא מניחים הנחות, אנו פועלים יותר לצורך הבנת המצב, אנו סקרנים יותר ושואלים יותר ובכך פתוחים יותר ומאפשרים לעצמנו לראות תמונה רחבה יותר ואמיתית יותר. אנו מאפשרים לעצמנו קבלת מידע רב יותר ותקשורת טובה יותר. רוצה לדעת משהו ? - תשאל. רוצה להבין ? תחפור, תחקור וכך תכיר את התמונה השלמה. כך תעביר את השליטה המלאה לידיך. כל מאבקי השליטה שקיימים בין בני אדם , ואיבוד השליטה או האמון בין הצד השולט לצד הנשלט, קשורים להנחת הנחות ולקיחת הדברים באופן אישי. עלינו לקבל את השליטה, או לבחור למסור אותה, אחרי ששאלנו , חקרנו ומצאנו מה נכון לנו. ולא מתוך תמונה, חלום, סיפור עבר או ההתנסות קודמת שעל פיה אנו מניחים מראש איך הדברים קורים או עלולים לקרות.
ההסכמה הרביעית : עשו תמיד כמיטב יכולתכם -
על האדם לעשות תמיד כמיטב יכולתו, לא יותר ולא פחות.
כך לא יסבול מרגשות אשם ותסכול על שביצע פחות ממה שיכל לשם ההצלחה ולא יותר ממה שצריך ובכך החליש את עצמו.
אם יעשה פחות ממה שצריך הוא עלול לשפוט את עצמו על שלא עשה מספיק ופספס כל זכייה שניכרה בדרכו. ואם יעשה יותר הוא עלול להתיש עצמו ובכך להתרחק מהמטרה לשמה הוא פועל ושוב לפספס. אך חשוב תמיד לזכור : "ככל יכולתנו" היא מצב נתון ומשתנה, תלוי רגע, בו ניתנת לנו הבחירה לעשות מחדש. ומחבר הספר סיכם ואמר : "אם תעשו כמיטב יכולתכם, לא תהיה לכם סיבה לשפוט את עצמכם, ולא וכך תימנעו מעינויים והצלפות עצמיות"
מכל השירים בעולם זה השיר שבחרת לצרוח בדיוק כשנכנסתי היום לאוטו במקום לדבר ולהחליף מילה. במקרה ? בכוונה ? אין לי מושג. רק יודעת שחיכית לתגובה. והיא לא הגיעה. לא ידעתי אם לאטום אזניים או פשוט לזרום ולצרוח איתך
שאולי כך תבין שבחרתי בלבד, שבחרתי בתנועה. לא קופאת ולא משתגעת. פשוט ממשיכה.
We are searchlights, we can see in the dark We are rockets, pointed up at the stars We are billions of beautiful hearts And you sold us down the river too far What about us? What about all the times you said you had the answers? What about us? What about all the broken happy ever afters? What about us? What about all the plans that ended in disaster? What about love? What about trust? What about us? We are problems that want to be solved We are children that need to be loved We were willing, we came when you called But man, you fooled us, enough is enough, oh What about us? What about all the times you said you had the answers? What about us? What about all the broken happy ever afters? Oh, what about us? What about all the plans that ended in disaster? Oh, what about love? What about trust? What about us? Oh, what about us? What about all the plans that ended in disaster? What about love? What about trust? What about us? Sticks and stones, they may break these bones But then I'll be ready, are you ready? It's the start of us, waking up, come on Are you ready? I'll be ready I don't want control, I want to let go Are you ready? I'll be ready 'Cause now it's time to let them know we are ready What about us? What about us? What about all the times you said you had the answers? So what about us? What about all the broken happy ever afters? Oh, what about us? What about all the plans that ended in disaster? Oh, what about love? What about trust? What about us? What about us?
היום נשאלתי "למה בבלוג את לא כותבת bdsm ? למה רק מלא שירים ושטויות" וזה הצחיק אותי.. מאוד. אז, לא. לא מתנצלת שלא פורטת בבלוג שלי תיאורים מפורטים של סשנים. ולא, לא מתנצלת שלא מעלה בבלוג שלי תמונות חושפניות של סימנים. כי מי שב(ו)חר להכיר אותי, י(ו)דע שהבלוג שלי מתאר, גם אם רק ברמיזה שמתאימה לי, את המקום הכי בדס"מי שלי. המקום הכי חשוף שלי, המקום הכנוע והכי הכי מסור שלי. המקום בו הכמיהה להיות הילדה הקטנה ("שלו") ולחוות כאב שבסופו עונג היא צורך. והיא לא רק גופנית, אלא אבסולוטית מתוך נבכי נשמתי. וככה מפרקת אותה, לפחות עד העונג הבא.