'תביאי לה שפריץ, אפרול שפריץ, זה עושה אותה שמחה', הוא אמר למלצרית, חייך ולא הוסיף מילה.
◇◇◇
נראה שנצח חלף מאז אותו משקה, איך מודדים נצח? לפי יחידות של התרגשות, אולי לפי יחידות של התמסרות?
הדקות חלפו ואני עדיין הייתי טרודה במחשבה, איך זה יתכן, בכזו קלות זימנתי וקיבלתי? מה חשבתי לעצמי עד עכשיו, למה חיכיתי?. לא חיכיתי, האמנתי. שזה יקרה כמו שאני מזמנת, כמו שאני רוצה וראויה, כמו שנכון שזה יקרה. 'מה מטריד אותך ילדה, לאן המחשבות שלך נודדות' הוא שאל בזמן שידו מטיילת על גבי, מנסה לחמם את גופי. הוא לא ידע שהרעד שהוא חש, נובע מהתרגשות, מציפייה לבאות ולא באמת מהקור ששרר.
'אמרתי לך שזה יקרה', נכון? אז תהיי רגועה ותהני מהשפריץ שלך, מהאפרול שפריץ שכל כך רצית.
יש לך עוד דברים לזמן ילדה ?
'אתה כאן' אני עונה לו.
מבין ילדה שלי, אני כאן. תתרגלי.
והשיר... לא מפסיק להתנגן לי בראש ולהעיף אותי חזרה לרגע אחד מטורף שלנו, ואתה יודע למה. הייתי צריכה רגע לעצמי והרבה לעכל כדי להבין מה הרגע הזה עבורי. יודעת עכשיו בדיוק. תודה לך !!!
שבוע טוב, Betty❣️
