אז אחרי רצף של תגובות בפרטי, שדי עצבנו אותי חייבת לציין, ומי שמכיר אותי יודע כמה קשה להביא אותי למצב הזה...
אז אני כותבת/עונה/מבהירה כאן.
גם אם הכתיבה חשופה, חיי הם פרטיים. אם לא בחרתי באופן אישי לשתף אותך, הם לא עיניינך.
אם בחרת לקרוא את הבלוג, כדאי קודם לקרוא את הפתיח שלו. העובדה שמישהי (ובמקרה הזה אני) כותבת את הגיגי ליבה ולרוב באופן אינטואיטיבי כי ככה יצא לה/לי, זה שלה/י.
עבורי כתיבה היא לשם כתיבה בלבד. כלי משחרר, מהנה ולא חייבת להיות אג'נדה או כוונה אישית מאחורי כל משפט. לא כל מילה מכוונת באופן אישי לזה או לאחר, אלא פשוט יוצאת מהטיוטות הנערמות בהנאה.
אפשר להיות בזוגיות ולכתוב על כאב הפרידה, אפשר להיות לבד ולכתוב על אהבה גדולה, אפשר לחלום ולכתוב את שהתממש, אפשר לשתף חוויות, רגשות ומחשבות, לכאוב ולהתענג בלי פרשנויות מדויקות, שיפוטיות או ביקורת. אפשר להרחיק באמצעותה וגם לזמן. לא כל דבר, אמירה או משפט צריכים לקבל משמעות למי או למה נכתבו.
ואפשר להעריך כתיבה טובה או פשוט לעבור לבלוג הבא.
"לֹא כּוֹתֶבֶת בִּשְׁבִילְךָ, לֹא כּוֹתֶבֶת בִּשְׁבִיל אַחֵר.
לֹא כּוֹתֶבֶת לְךָ וְלֹא עָלֶיךָ.
לֹא כּוֹתֶבֶת לְאַחֵר, וְלֹא עָלָיו.
וְלֹא עָלֵינוּ, כִּי אֵין.
כּוֹתֶבֶת לָרֹב וּבְעִקָּר עָלַי. כאן הַכֹּל נִכְתַּב וְכָתוּב בִּשְׁבִילִי.
אַךְ אִם מַשֶּׁהוּ נִלְקַח מִכָּאן, מִמֶּנִּי, הֵבַנְתָּ אֶת כַּוָּנָתִי."
בוקר טוב ושבת נעימה,
Betty❣️
