אז אחרי המון זמן שלא, אתמול סוף סוף התננו אוהבים.
או לפחות כך זה התחיל.
שנינו שבורים מכאבי הגופים המוכים והחבולים שלנו, זקוקים נואשות לנחמה מכורבלים זו בזה ובעיקר זה בזו עד כמה שחום בחוץ וחסד המזגן מאפשרים.
ולשמחתנו הכו רב הם מאפשרים הרבה.
הוא משחק לי בחזה ושואל ברכות עד כמה הוא יכול להכאיב. ואני בעצב משיבה לו שאני לא מסוגלת לספוג כרגע.ומבקשת ספק, אומרת ספק בלי כאב.
הוא מתלונן שהוא עייף וכואב מידי לפור פלאי.
אני חושבת לעצמי שעם כל הזמן שעבר מי צריכה בכל פור פלאי.
אני אעביר לו שלושה ליטופים על הזין ובזמן שהוא שיחק לי בציצי כבר נדלקתי כמו שרפת מדינה....
שואלת אותו אם הוא מוכן והןא מחייך חיוך רך. ושואל אותי איך אני רוצה?
לצערי מצב הברכים החבולות שלי מאפשר זיון "על הגב" בלבד אני מסבירה והוא מאשר....
על הגב במחוזותינו הגמישים להחריד ובצורה לא פרופורציונלית לרמת הגוש שאני נמצאת בו כבר שנים, מתרגם למשהו בין שפגט מוחלט בעמידת נר שלא יאליבו זוכת מדלית ארד בהתאמלות קרקע.....
למי בינכן שתוהות למה היו שם גרשיים...
הוא מפתיר בהתנצלות שהוא חושש שזה יהיה מהיר בגלל התרופות ואני מתנצלת שאותן התרופות מיבשות אותי ומציעה שישתמש במעט סיכוך חיצוני....
שניה וחצי אחר כך מהתניית אוהבים רכה ומתחשבת הוא מתחיל לזיין אותי בקצב מסחרר כאילו לא בילה את כל היום בלמות מכאבים.
ואני מתחילה לטפס לגבהים של עונג שלא הייתי בהם הרבה זמן. ומקווצת את עצמי בכוונה ברורה לגמור כמה שיותר מהר.
והופ אורגזמה, בציפיה דרוכה אני מחכה לשלו שבדרך כלל מגיעה יחד עם הקיווצים המטורפים שלי או שנייה אחרי הוא מתקרב מחפש למעוך אותי בידיו ונזכר שאני לא מסוגלת לספוג וחוזר בו ואני מבחינה שהוא פשוט לא מצליח,אני מקווצת את עצמי שוב ושוב והוא מעלה ומוריד את הקצב, את העוצמה מתקרב מתרחק מחליק החוצה בטעות וחוזר לחום של חקי שרק רוצא לעטוף אותו.
אני כבר מזמן לא סופרת אורגזמות ועסוקה רק בדאגה שהוא לא מצליח לגמור בגלל התרופות. ומנסה לעשות הכול כדי לספק אותו. תוך כדי שהאורגזמות שלי נהיות תכופות יותר ומאוד מפריעות להתרכז מצד אחד ומענגות אותו לחלוטין מהצד השני לפי הבעות הפנים והקול שלו.
וכך מהתניית אוהבים שהתחילה ברכות מטורפת בחיפוש אחר נחמה בתוך בליל של כאב, שנינו נכנסים לסיחרור שכולו המרדף אחרי הגמירה שלו.
אני מנסה להחזיק את עצמי מקווצת בצורה ההדוקה ביותר אבל לא הדוקה מידי כך שלא יוכל לזוז בתוכי והוא סוף כל סוף עושה סימנים שהוא מגיע לשם.
והשאלה הראשונה שלו אחרי שהגיע סוף כל סוף לסיפוקו בחרדה עזה, היא אם נהנתי? והשניה היא האם לא הכאיב לי או כואב לי. אחרי שהצלחתי לנהל איתו את השיחה מהפוסט הקודם.
בשיחה של אחרי כשאנחנו ממוססים זה בזו.
הוא מתפלא שהכאבים שלו שחכו קלות. ואני מסבירה לו על האנדורפינים שמשככים כאבים בצורה אפקטיבית במיוחד שמופקים בסקס ואינטימיות זוגית.
מתענגים על עוד קצת ביחד לפני שנשקע לתוך שינה סטורה בעיקבות משככי הכאבים הנרקוטים שנאלצנו לצרוך כדי להתמודד עם הגופים השבורים שלנו.
מודים על היכולת ההדדית לרכות, ההבנה והעינוג זה של זו. ההכלה ויכולת שיכוך הכאבים זה לזו.
מתענגים עוד קצת על האהבה המדהימה שזכינו לה יחד.
שעוזרת להתגבר על כל המכשולים...
