מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

אז אתמול תכננתי יום כיף במטבח.

כזה יום של בישולים ואפיה.

לחנוך את החתיך החדש במטבח.

לאט לאט אני אוספת חתיכת קבוצה של שחקנים במטבח. 

הנינג'ה המושלם שלי.

ועכשיו המיקסר התותח.

ויש גם את המולטיקייק שבכלל ישלים את המיקסר יפה!

ויש גם סירים טובים, סירי לחץ (כן יש לי שני סירי לחץ ואני רוצה עוד) הדבר הראשון שקניתי, כשיצאתי מהבית של ההורים שלי היה סט סירים רציני וענק כזה עם מלא חלקים. חלקים שלא היו בשימוש לאורך השנים עפו לפח אבל הליבה שלו בשימוש עדין וכמו חדשה 15 שנים אחרי! וזה אומר המון. הצטרפו אליו עוד כמה סירים ובעיקר מחבתות שחסרו בו מראש. והכי חשוב לי, סוטאז טוב אחד, שלקח לי המון זמן להתכונן על הגודל הנכון לי בו. 

סכינים נפלאים. סכיני בירוקס BEROX, שאני קונה רק ישר מהיוואנים הראשיים (לובלינסקי בתל אביב אם אתם תוהים). ושולחת אליהם להשחזה כל כשנה בערך. 

תנור איכותי באמת, כזה עם להבה ענקית ושתי! להבות בינוניות! ורק אחת קטנה.  זה היה חשוב לי מאוד כשבחרתי תנור.  כי בלהבה הקטנה אני כמעט לא משתמשת ובשלוש האחרות משתמשת הכי הרבה. במיוחד בבנוניות.  הן מצוינות לבישולים ארוכים.

והאמת שבדירה הזו, קיבלתי מטבח ישר מהנילונים! בעל הבית בדיוק החליף מטבח לפני שנכנסנו למטבח מהמם! וכל כך נוח, בכנות. 

ואתמול, תכננתי לחגוג שם, במטבח המושלם והמאובזר שלי! אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. שעתיים אחרי שתעוררתי הגוף קרס לתוך התקף כאב כולל וקשה. שהמשיך עד הבוקר. ואני הייתי רק גוש לא מרוצה, שמדמין איך הוא קוצץ ומבשל ומקרים ומבשל ואופה...

אז עכשיו אני בבוקר השני שלי להיום. מנסה להבין איך אני מרגישה אחרי מנוחה טובה לגוף. ואם אפשר לתת לתוכניות של אתמול מקום היום. 

כל כך בא לי, 

נסיון נוסף במתכון הקציצות פרסה של סבתא של אישי האהוב... המתכון המעצבן הזה בלי הכמויות 😝

ופאי לימון חמוץ מתוק מושלם עם מרנג מלמלה שיהיה המתכון המושלם לחנוך את הביבי החדש, כי מצד אחד בצק פריך ומצד שני מרנג ובאמצע קרם לימון!

ואם יהיה לי כוח לרדת לקנות חומוס ייבש חדש.... אז יהיה בסופש פלאפל ביתי! ועוגת גבינה ודברים טובים אחרים. עוגת פרג ועוגת פקאן, בתוכנית. בכללי התוכנית היא להפסיק לקנות מתוקים. ואולי אפילו להפסיק לקנות לחמים בחוץ. 

וממש בא לי להכין סטרטר מחמצת. קטן ורטוב כזה.... 

ועוד בתוכנית לסופש יהיה כריימה שלמדתי מאמא של אישי (כי אשכנזיה רצח אנוכי)

וסושי כי יאמי יהיה אולי הערב.... כי דג טרי וזה, אסור לחכות איתו יותר מזה. אחרת אצטרך פשוט לבשל אותו.... 

וכרגע....

אני שוב שוקעת בתוכניות משגעות, שותה קפה ומפננת במזגן. מחכה קצת שהגוף יתעורר ולראות מה כואב כמה... ואיך מנהלת את הכאבים עכשיו

והוא כל כך מבריק!

רק שחכו חלק אחד שהזמנתי....

מקווה שיביאו מחר

וחתול חמוד מידי

(אני מכורה לאמיקה)

בשביל כמות.המטרות שהוסגו היום

כמות המשברים שנפתרו

וכמות הדברים שאמורים להיות.חיוביים שקרו 

היום הזה מרגיש פשוט רע וחרא

ואני יודעת בדיוק למה זה.

עצוב שהופעה של אדם שאמור להיות כל כך חשוב וחיובי בחיי.

הפכה את כל היום הזה לאיום ונוראי.

עצוב שרק בשניה זו הבנתי למה הכל מרגיש כמו סוף העולם

ולמה אני שוב מרגישה כאילו אני זו שגרמה אותו

אין לי תסביך אב

יש לי אב שהוא תסביך

ובזה הרגע שיחררתי!

כן גם כשפוליאמורים אין חופש מוחלט כשנמצאים בזוגיות אצל חלק מהזוגות.

לפחות אצלנו זה כך.

אנחנו חיים יחד, חולקים את הבית שלנו, את המטלות בנהול הבית, את כל הכסף שלנו, את הטיפול בחתולים שלנו. האחריות היא משותפת ולכן החופש שהיה ברווקות המוחלטת או בתקופת הסולו פולי שלי איננו עוד.

כן לפעמים יש דברים שחסרים לי, לפעמים העובדה שאני צריכה להתחשב בדעתו לש עוד אדם במה אני עושה בכסף שלי ויותר מכך בגוף שלי היא קשה. אבל הרווח, אוח הרווח מלחלוק את גופי נפשי וכולי איתו.

החיבוקים שלו, הדאגה שלו, העובדה שיש מישהו שמזכיר לי, לנוח, להשקיע בעצמי, לטפל בעצמי, לפנק את עצמי, ועושה.את.כל זה בעצמו. שווה את כל הפשרות בעולם.

אז לא הכל ורוד, יש לנו קשיים והתמודדויות.

בעיקר כאלו שקשורות לבריאות הפיזית והנפשית של שנינו.

אבל הביחד שלנו עושה אותנו חזקים יותר.

אז, לא,אני לא יכולה לרוץ להזדיין עם כל גבר מזדמן כשאני בנפילת ביטחון כדי להרגיש שוב סקסית. ואני צריכה לבקש מאותו הגבר שיזכיר לי שוב ושוב שאני כזו בעיניו, לא משנה מה צבע השיער שלי, האורך שלו, המשקל שלי או האורך של השיער על הרגליים שלי...

הוא הגבר היחידי שאני יודעת שתמיד אהיה הכי סקסית בעולם בעיניו, כי אני יודעת שהוא רואה דרך הכל לתוך נבכי נשמתי.

והלב שלו כמו שלי מתפוצץ מאהבה.

ואני רואה את זה בכל מבט שלו, מרגישה בכל חיבוק וליטוף, שומעת בכל מילה ונושמת בכל עטיפה שלו בדאגה.

כי אני לא יכולה לבכות.בלי שהוא ידע, לכאוב בלי שהוא ירגיש. לקמול בלי שהוא ישים לב.

והכי חשוב בלי שהוא יקרין עלי אושר, שמש ויתן בי אהבה, תמיכה ועזרה להתרומם חזרה.

וכן הוא אולי בנה לי כלוב מזהב ויהלומים ואבנים טובות, מלא בכל מה שאני יכולה לבקש, זה עדין כלוב. אבל השער של הכלוב הזה פתוח ואני בוחרת.לחיות בו אטופה ומוגנת. מאושרת ושמחה. והכי חשוב שלמה!

טוב לי פה, בבית הזה שהוא בנה לי יחד איתי.

ועכשיו, עכשיו יש לי תקציב מטורף להשקיע....

ואני צריכה להחליט.....

מיקסר חצי תותח (תותח זה כזה של קונדטוריה, אני לא צריכה)

או לעשות מהשיער שלי יצירת אומנות צבעונית.....

המדיח נזל על כל הריצפה....

אני כבר ראיתי שחורות, כי אין לנו מאיפה לגרד כסף לטכנאי.... 

בכיתי לו בהיסטריה מוצנעת.

והוא בנונשלנטיות שאל בסינית מדוברת אם ניקיתי את אטם....

אחד ועוד אחד, הצלחתי לפענח שהוא מתכוון לגומי שאוטם את הדלת, שואלת מאשר....

עוברת ומנקה יורד קצת שחור 

ובמטה קסם המדיח הפסיק להשתין על הכל 

אז כן....

שינושי האיש הזה שלי!

אתמול הוא לא הרשה לי לגעת בסכין.

הרגשתי מאוד רע. והוא לא הרשה לי לגעת בסכין. הוא חתך הכל בשביל שנינו.

סך.הכל לפרוס קצת נקניק עבור שנינו.

הכנו ציפס בתנור במעטה גבנ"ץ ונקניק מעל.

אבל יש לו סיבה טובה.

לפני כמה שנים טובות, לפני שעברנו לגור יחד, כשעוד גרתי עם אחותי וגיסי.

הוא הרגיש רע ואני הרגשתי רע ושנינו הינו מעוכים... ורצתי להכין לנו מרק.

מרק כרובית פשוט ומנחם.

אך מה?

בזמן שחתכתי את הכרובית והוא חיבק אותי, החליקה לי הסכין וכמעט הסירה לי אצבע....

מהר מאוד אחותי ואני נסענו למיון,  שם בלשב מסוים פגש אותנו גיסי.

הוא נשאר לשמור על הבית.

במיון אני הייתי צריכה תפרים מה שנגמר באחותי מאולפת על ריצפת חדר התפירה....

בי שבוע אחרי בניתוח..... לתיקון כל מה שחתכתי.

באצבע שלא מתקפלת יותר

(לא כזה נחמד כשאת פסלת)

ובוא דואג סופר דואג לי עם סכינים כשאני עיפה או לא מרגישה טוב.....

וכרובית אחת שניצחה....

זה הדברים הקטנים האלו,

זה שהוא לא נותן לי לחתוך דברים כשאני עיפה

שגורמים לי להרגיש אקסטרה אהובה על ידו.

אקסטרה מוגנת

אקסטרה ניראת.

וזה שאני יכולה להתחבא בחדר אטום לרעש

והוא עדין יתעורר אם אני בוכה בלילה.

ויעיר אותי ברכות אם אני בסיוט.

או יבוא לחבק אותי אם אני בהתקף חרדה.

זה זה שהוא סם לב לכמה רע נהיה לי מאז שאני סגורה בבית, כמה לא משנה מה אני עושה בבית, אני לא מרגישה ממושת.

וזה שהוא מעודד אותי לצאת ממוגנת החוצה.

כדי לשמור על השפיות שלי.

כי זה לא פחות אם לא יותר, חשוב.

ואני תוהה, אני כל הזמן אומרת לחברות לא לוותר, לא להתפשר, לדרוש להיות אהובות ונראות כמו שהוא אוהב אותי, כמו שהוא רואה אותי. אבל מה אם הוא אחד למליון?

כי עבורי הוא מרגיש כמו אחד למלירד מלירדים.....

אבל לא אתן לו!

אחבוט בו היטב ואוריד אותו שאולה!

הדיכאון לא ישוב לשלוט פה!

אני מסרבת ליפול שוב!

החיים שלי על כל הקשיים שבהם טובים מידי לתת לו שוב לנצח.

אז אני נלחמת שוב, בכל כוחותי.

ובי נשבעתי ובחתולי! ועבור החיים שאני רוצה לחיות עם אהוב ליבי.

לא אפסיד, לא בקרבות ולא במלחמה כולה.

הורמונים זה פיכסה!

אני השולטת הכי משפילה של עצמי....

קודם ישבתי על האסלה בשרותים וסידרתי את הארון במקלחת.

ואכשיו אני יושבת על כיסא קטן על הריצפה במטבח.

ליד ערמה גבוהה יותר ממני ומהתנור שלי של שקיות נייר מהמשלוחש ל הסופר.

כדי לקפל אותן להוריד למחזור.

והשיא!

שמתי את הטלפון על מעמד על הפח כדי שלא ישעמם לי.....

אין אין....

מי צריכה שולט!

אני הכי שולטת של עצמי שיש!

וזה אחרי שאתמול הגשתי כמו אישה קטנה וטובה ארוחת ערב תוצרת בית לבעלי והאורח שלו.....

שהוא בעצם אקס של אקסית של אקס שלי....

העולם קטן....

ואחרי שכל יום ראשון קראתי את התחת והגב כדי להבריק את כל הבית לכבוד האורח....

ממש שיפחת בית לתפארת!

ובעלי ונילי!

זה הכל אני לעצמי.

מצד בעלי שהאורח יבוא לבית מבולגן ובלי שום דבר להגיש....

אבל לא!

אני יאקית פולניה!

יהיו פיצוחים בקליה ביתית!

ואוכל חם כי הוא בא בשעת ארוחת ערב!

וקינוח ששחכתי להגיש.....

וגורות חתולים לשעשוע

אני מארחת מושלמת!

מה היתה הפוענטה שלי?

אה כן

עשיתי מעצמי שיפחה נרצעת....

אני צריכה נשלטת דחוף למה תכף אני מתחילה להצליף בעצמי וזהו

אני תוהה אם משהו כרגע נפשית לא מאוזן, או שפשוט יש לי דיכאון אחרי אומנה?

אבל כל כך קשה לי הפעם עם הגורות האלו.

אני כאילו לא צריכה להתאמץ כדי לא להיקשר

הן מתוקות ומקסימות וכל כך הרבה עבודה.

ופשוט אין לי את הכוחות אליהן.

בנוסף לכל הבלגן של מזג האוויר, הפיברו שלי בטרפת.

האנדו שלי בהתקף.

אני חושדת שאני מעבירה אבנים.... שוב....

וכל זה בנוסף לשתי גורות שצריך לאהוב ולטפל להאכיל, לקדם והכל.

כל כך כואב לי וכל כך עייף לי.

ויש כל כך הרבה בלגנים מסביב של בעיות אחרות.

שכבר אין לי כוח להתמודד עם הכל.

פחות משש שעות אחרי שהגורות הגיעו אתמול כבר הייתי עם הלשון בחוץ ומוכנה להחזיר אותן.

בהתחשב בזה שאני כבר חודשים משתוקקת לגור חתולים בטירוף בכל פיק הורמונלי... 

זה די מפתיע שכל כך מהר נמאס לי הן.

כן, זה שיש לי שוב כאבי תופת, באגן וכנראה שוב עוברות לי אבנים.... קשור לכל העניין הזה.....

אבל עדין הרגשתי ממש ממש רע עם כל העובדה שמאסתי בהן כל כך מהר.

כאילו שבב הנשיות/אמהיות האחרון שקיוותי שעוד יש בי נעלם.

אני זוכרת שפעם כל כך נהנתי מאותם הדברים שאתמול התישו אותי, והחליאו אותי פשוטו כמשמאו.

זה בהחלט מטריף אותי שטיפול בגורות חתולים, החוויה הכי אהובה וטובה שאני יכולה לחשוב עליה. עורר בי כזו סלידה כל כך מהר.

כל מה שעבר לי בראש זה, שפאק, אני אל הורית, למה אני צריכה את החרא הזה?

אהה כן, אני עוזרת לחברה סופר אהובה.

וכן אני מודה שמשך היום לא ממש הקל, במיוחד כשהן פאקינג הפריעו לנו לישון כשהיו לנו שעות ממש בודדות לישון....

אני מודה שהיום עבר קצת יותר קל....

עם הרבה יותר משככי כאבים.

הן מאוד מתוקות בכך שהן רודפות אחרי לכל מקום בריצה גמלונית שיש רק לגורות חתולים קטנטנות....

אבל עדין.

עם כל הנסיון שלי, הביטחון והצלחה שלי ב24 שעות האחרונות.

התראומה לחתולים שלי.

העייפות שלי.

אני שלמה עם האל הורות שלי.

ואם יעלה לי הרעיון המגוחך לקחת שוב גור בן פחות מחודשיים

בעלי קיבל רשות מלאה לחבוט בי בצורה שלא אהנה ממנה!