לפני 4 שנים. 4 במאי 2020 בשעה 17:36
חברה חולה, צריכה לטפל בעצמה אבל יש לה גורות באומנה.
אז לקחתי אותן אלי!
עד שתבריא בתיקווה שתאשפז את עצמה לטיפול מסודר במקרה הצורך...
בינתיים יש לי זוג סוכריות טריקולוריות.
מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.
לפני 4 שנים. 3 במאי 2020 בשעה 11:29
אז הכאבים והבלגן הפיזי כרגיל הובילו להתקף חרדה קשה.
הדרך העיקרית שלי להתמודד עם התקף חרדה.... לנקות,
אז עכשיו יש לי מטבח מבריק.
עם כיריים מצוחצחים, שייש מבריק רצפה נקייה וכיור ריק.
ואפילו עוגות טריות כי אם כבר אז כבר...
ואפילו הכל נוקה בעירום!
כי למי היה כוח להתלבש ב7 בבוקר.
עכשיו מושבטת כל הספה אוגרת כוחות להכין את בעלולי לעבודה ואחר כך אתרחץ במקלחת חמה ארוכה ומפנקת....
ואלך לעשות שנץ בתיקווה לאחת ארוכה וטובה....
אולי לפני השנץ נעשה טיול שניים שמונה לפח.
כי שוב הצטברו ערמות של זבל.....
ועדין אין מתנדב/ת לתפקיד
עבד/שפחת האשפה שלי.
לפני 4 שנים. 3 במאי 2020 בשעה 5:15
פרקתי והעמסתי מדיח, נקיתי את הכיור שהתרוקן יסודי, החלפתי את כל הספוגים במטבח. והברקתי את השיש.
הייתי בשרותים 3 פעמים
הסתובבתי במיטה עשרות.פעמים עד שהבנתי שמה שמציק לי זה כאב שמפלח את הגוף.
אני כל כך רגילה אליו,
הוא כל כך נוחח ושם כל הזמן, שאני כבר לא שמה לב בכלל, לזה שהוא עלה בכמה פעימות אם הוא עושה את זה לאט ובהדרגה.
רק כשזה במכה אני מרגישה את זה.
כבר לא מאמינה למשככי הכאבים, הם בקושי עובדים אז הפסקתי אותם שוב, כדי שיחזרו לעבוד.
כך זה עם כל הנרקוטיקה שאני מקבלת.
הגוף מתרגל וצריך להרעיב אותו כדי שזה יפעל ושב, אחרי כל פעם זה עובד קצת פחות. עד שזה לא יעבוד בכלל.
בינתיים לפחות עוד לא התמכרתי, אז יכולה להפסיק ולהמשיך מתי ואיך שבא לי....
הייתי בהפסקה כמעט שבועיים.
עכשיו חזרתי למינוני ריצפה, שהיו הורגים פיל צעיר. ולי לא מדגדגים את האף, רק מגרדים בו.
בינתיים מחכה שהאופתלגין המצחיק אך מושלם יעזור קצת.
הוא משיף את הפינות הממש חדות של הכאב ונותן לי להתמודד איתו יותר בקלות
התקופה של החודש, החילוף עונות.
הפיברו, האנדו השחלות....
הגב, הקרסול, הכתפיים, הכפות רגליים, כל הרגליים, הכל צורח מכאב, השרירים, העצמות, הפרקים, הפנים, חתולו של תיקרה שרירי הפנים שלי ונעילת הלסתות שלי צורחים מכאב...
לפני 4 שנים. 30 באפריל 2020 בשעה 15:24
אז אחד המרכזים הבעייתיים רפואית אצלי, הם ההורמונים, שבערך כל מרכז לויסוט שלהם דפוק.
השחלות, הרחם, בלוטת הטריס, כרגע חושדים ביטרת הכליה/אדרנל=קושינג....
בקיצור אני ערמת הורמונים רוטטת ובוכיה חצי מהחודש.
שלא נדבר על כועסת, כואבת, בקושי מתפקדת. וכן הלאה.....
משהו בין אישה בגיל הבלות לבין אישה בהריון. בתוספת כאבי המחזור מהגהנום על סטרואידים....
בזמן האחרון אני על התקפי חרדה רעידות והתקפי בכי חסרי שליטה ברצף.
ובעלי קדוש שסובל את כל זה, תומך מנחם ועוד מזין על הדרך.
מקרקע כשאני משתגעת ומאפס כשאני מתחרפנת.
ועדין, הצלחתי לבשל לנו ארוחות כל החודש.
לא הזמנו בכלל אוכל מבחוץ!
לשמור שהבית יראה סביר!
לשמור שאני ארגיש סביר בתוך הגוף שלי פיזית ונפשית=לשמור על תזונה, תרופות, הגינה, מסודרים וטיפוח בסיסי ומלה! שכלל טיפול בכפות הרגליים ציפרני הרגליים והידיים=מניקור+פדיקור, הסרת שיער שמפריע לי (בעלי לא מוצא שיער גוף כמפריע) ונסיון נואש לשמור על שיגרת טיפוח פנים בסיסית.
לסרק את בעלי כל בוקר/צהריים לעבוד😻😻
לטפל בחתולים, לשמור על חול נקי, אוכל ומים נקיים ונגישים תמיד כאשר אחד החתולים על תזונה רפואית מופרדת מהשאר. + לתת לו תרופה נוספת במשך חודשים כבר!
לנסות לנהל תקשורת עם אנשים מהעולם החיצון.... אין לי כל כך חברים כרגיל.
כלומר יש הרבה אנשים גם פה בכלוב וגם בעולם הונילי שלי שרוצים להיות חברים שלי, נשים וגברים שמעונינים בי כחברה אפלטונית כי יש לנו תחומי עניין משותפים.
אני רקלא ממש טובה בלנהל תקשורת וחברות עם אותם אנשים.
וכששנייה אחת בא לי לרצוח מישהו ושנייה אחרי בא לי לבכות ואחרי כל זה אני רוצה לקנות את כל האינטרנט, להחליף 5 צבעים בשיער ולקפוץ מהגג באנג'י.....
אני לא חושבת שאני ממש אשת שיחה נעימה....
למרות שרוב הזמן אני מסתירה את כל זה יפה מאוד מכולם.
חוץ מבעלי....
לפני 4 שנים. 30 באפריל 2020 בשעה 5:09
אומנם יש לי רק חתולים.....
אבל אחד מהם תקוע על להשמיד לי זוג כפכפים בשנה.....
זה הכפכף שבהשמדה כרגע
לפני 4 שנים. 28 באפריל 2020 בשעה 10:23
זה כל מה שיש לי לכתוב
יותר מידי קטעים שכתבתי כנערה
ואמא אחת עם עינים שבורות
וחייל אחד שישאר בן 20
לפני 4 שנים. 26 באפריל 2020 בשעה 10:14
הבטחות צריך לקיים. והבטחתי לכתוב את המניפסט שלי פה בבלוג.
אז המניפסט הזה בא, בהגדשה לך!
מילת ביטחון היא חלק חשוב מאוד בתקשורת בין השולטת לנשלטת בקשר הבדסמי.
וככזו היא בעיני אחת מאבני היסוד של המערכת יחסים כולה.
בעיני לא רק שחשוב לי שתהיה לנשלטת שלי הנוחות המלאה ותחושת הבטחון המוחלטת שמותר לה להשתמשת במילת הביטחון בכל שלב ורגע בתוך מערכת היחסים שלנו, כן בתוך ומחוץ לסשן. אלה יש לה גם החובה והצורך לעשות כך. כי מילת הביטחון באה ראשית כל ולפני הכל להגן עליה, הרכוש היקר ביותר שלי!
אני הרבה מאוד דברים, אבל קוראת מחשבות אני לא. ועד כמה שאני רוצה להאמין שאני בעלת חדות מחשבה, תשומת לב ויכולת קריאת שפת גוף וניואנסים במי שמולי, גם אני מוגבלת מעצם היותי אנושית והיות מי שמולי אנושית גם כן. ולכן תמיד משהו אלול ללכת לאיבוד, טעויות עלולות לקרות ואני חייבת שליקרה לי מכול תהיה האפשרות לתקשר את זה, לי בצורה כנה וללא שום פחד מהשלחות.
ולכך יש מילת ביטחון!
כדי לומר סטופ, משהו עושה לי כרגע רע ברמה שעלולה לפגוע בי או כבר פוגעת בי ואנו חייבות לעצור ולהתיחס.
זו יכולה להיות קשירה שהתהדקה, הצלפה אחת יותר מידי, איבוד נשימה, או כפתור נפשי שנלחץ בלי לשים לב ומאיים לשחרר שד נוראי.
זה לא משנה.
זו יכולה להיות תחושה נוראית ולא מוסברת.
הסיבה שבגינה מילת הביטחון נאמרת חשובה ויש להגדיש לה את מלוא תשומת הלב ומלוא הכבוד.
כן כמובן אני חייבת לבטוח בזו העומדת מולי שלא תזעק זאבה סתם כי היא יכולה. שהיא מבינה את גודל המשמעות של מילת ביטחון ותשתמש בה רק! אבל רק! ברגעי קיצון!
נכון, אפשר לשלב את ההבאה למילת ביטחון בתוך החוויה, לפעמים זה האתגר בפני עצמו.
להזכיר לזו שמולי שהיא שומרת על עצמה אבל שגם יש לה על מי לסמוך.
יש אלפי סיבות לערוך סשן שבו המטרה היא להביא נשלטת לומר מילת ביטחון, אבל יש לקחת בחשבון את כל ההשלחות של המצב הזה. יש כאלו שנהנות מהמשחק הזה. את הללכת על הקצה, ללמוד את נקודות השבירה. ויש שמעדיפות רק ללטף אותן ולא לעבור. כל אחת ומה שנעים לה. אין פה נכון או לא נכון בעיני.
פרט לדבר אחד שהינו טאבו מוחלט! הפיכת מילת הביטחון עצמה לדבר שלילי, לכישלון, לנפילה ואכזבה. את זה פשוט אסור ואין בעיני לעשות.
לנשלטת חייבות להיות האפשרויות לומר לא! די! לא יכולה יותר! ולהגן על גופה ונפשה מפני פגיעות. כי על טעויות של השולטת מי שתשלם ביוקר בסופו של יום תהה הנשלטת. ועד כמה שהשולטת תהה שם לתקן ולעזור.
את המחיר היא לא תוכל לשאת לעולם בגופה או נפשה.
ולכן גם גבולות הינם חשובים.
אבל זה מניפסט לפוסט אחר....
לפני 4 שנים. 25 באפריל 2020 בשעה 14:10
להכיר בת זוג חדשה, אומר גם להיחשף מחדש.
הנפשי פחות מפחיד אותי, כי למדתי כבר להפנים שאני די מדהימה בפאן הזה.
עברתי חיים קשים שחישלו אותי והשאירו אישיות מדהימה, וכשאני כותבת מדהימה אני מתכוונת לזה, אני מצליחה להמם אנשים עם מי שאני. לכן כל כך קל לי להכיר ברשת.
אבל הגוף, עד כמה שבעלי חוזר ואומר שהוא יפה ומושך בעיניו האוהבות.
תסלחו לי אם אומר שדעתו מעט משוחדת.
ושהוא פחות שם לב כבר לצלקות מכל הניתוחים, הפצעי אקנה שלא מרפים, השיער ההורמונלי, לחזה שהתרוקן בגלל הירידה במשקל והפך נפול יותר, לסימני המתיחה ולשלל סימני הגיל, השנים והחיים הקשים שעברתי.
ולפעמים אני בכלל תוהה איך הוא נמשך לגוש שאני....
כשאני מרגישה שהירידה במשקל הפכה אותי לבלון שהוציאו לו את האוויר, נמתח ואיבד צורה.
איך אצליח לעמוד מול אישה שיודעת איך גוף נשי יפה אמור להיראות ולחוש בטוחה בעצמי?
בעלי כבר שש שנים מכור אלי, מכיר את כל נמי נשמתי, הכיר אותי כשהאמנתי שאני שיא הנשיות והיופי וגם שידרתי את זה החוצה.
היום אני בקושי מצליחה להביא את עצמי לשמור על בסיס הטיפוח מבחינתי.... כדי שארגיש בנוח בתוך העור של עצמי.
ולצערי עם כל האהבה שהוא מרעיף, לגרום לי להרגיש יפה וסקסית זה לא הצדף החזק שלו.
ויש בי עודף כל כך הרבה לתת, להעניק, ליצור חוויות משותפות, לאהוב.
אבל אני מפחדת שוב, שבכלל לא מגיע לי להיות שם, במקום האהוב הזה שוב.
שבעלי הוא סטיית תקן שזכיתי למצוא.
ואני צריכה לומר תודה ולהסתפק.
ומצד שני אני כל כך משתוקקת לאישה.
ולבדסמ.
ולעוד אהבה בחיי.
ולמה שלא יגיע לי?
לפני 4 שנים. 25 באפריל 2020 בשעה 6:12
לצייר תמונה מושלמת של הנשואים שלי.
95% מהזמן אנחנו באמת מושלמים ביחד.
אנחנו מסכימים כמעט על הכל, חושבים על דברים דומה. ואיפה שאנחנו שונים אנחנו בדרך כלל משלימים אחד את השנייה.
הזוגי שלי יודע ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים שלי ואיך לא ללחוץ על הרעים. מתי ללטף ומתי עדיף לא לגעת בי.
אבל גם לנו יש קשיים.
הפוליאמוריה שלנו לא מושלמת. קשה לו הרעיון שאהיה עם גברים זרים לו. ואני בכל מקרה מעדיפה כרגע להיות עם נשים, אז שוב זה נשמע מושלם?
זהו שלא.....
בעצם אני בררנית פי אלף כלפי נשים וגם כך קשה יותר להכיר אישה, בנוסף למגבלות שקבענו, כמו שלא אסשן כרגע אצלנו בבית אם הוא לא חלק מהאקט. זה מקשה יותר.
כי לי פאקינג אסור לצאת מהבית.
מה גם שאני נוטה להסתדר ולהתחברת בקלות יותר עם גברים... אבל מתקשה לשמור על החברויות האלו אפלטוניות.... כך שמהר מאוד חברים חדשים נעלמים כדי שלא נעבור גבולות.
ונחזור לזה שהוא בסופו של יום ונילי קינקי ואני בדסמית שלפעמים נוטה להארד קור....
נוסיף לזה, את זה שהחשק המני שלי גבוהה פי עשרה משלו. ואת העובדה שכיום כבר שנינו לא בריאים מספיק או עם מספיק כוחות להתמודד עם סקס ארוך וממושך כמו שהלבידו שלי רוצה.
ונסיים בעובדה שפתחתי פחד חד מלזום מולו סקס.
אז רוב הזמן, חיי המין שלנו מדהימים ומצוינים. באמת שבעלי הוא הסקס, הכי טוב, שהיה לי אי פעם. ומה שהוא מסוגל לעשות לי בקוויקי לא עשו לי גם בסקס, של שעות. אבל סקס, כבודו במקומו מונח. הוא לא בדסמ. וגם הסקס הטוב ביותר בעולם כשלא עושים ממנו מספיק, בסוף מתסכל.
אז אנחנו עובדים על זה, מדברים המון, פותחים את הנקודות הכי רגישות, הכי מפחידות וכואבות. ועובדים על עצמנו ועל הביחד שלנו.
וגם על הנפרדות שלנו, על הלשחרר.
וזה מה שעושה אותנו כל כך נפלאים וקרובים לשלמות.
אנחנו תמיד מוכנים לעבוד על הקושי
לפני 4 שנים. 24 באפריל 2020 בשעה 10:40
דבר ראשון שאני דורשת זה אותך לפני חשופה.
אבל לפני שתחשפי את הגוף שלך, את תצטרכי לחשוף את הנפש. וזה הרבה, הרבה יותר קשה.
את מבינה?
הרבה לפני שניפגש, אני ארצה לדעת טוב טוב, עם מי יש לי עסק?
שיש לי בכלל מישהי ששווה לי להשקיע בה את האנרגיות שלי, כי האנרגיות שלי יקרות מאוד.
אז את תחשפי בפני לא רק מה הגבולות שלך. אלה למה יש לך כל גבול וגבול. ולא, זה לא כי אני מחפשת פירצות, להפך, זה כי אני מחפשת לשמור. אני מחפשת לדעת בדיוק איך לא לשבור לך אף גבול איך לשמור ולבנות אותך מסביב. כך שתהיה חזקה מספיק להילחם לבד בשדים שבין החומות הללו אם תרצי.
את לא חייבת, אלו השדים שלך והבחירות שלך.
אני ארצה גם לדעת בדיוק מה ואיך מדליק אותך, אבל גם פה הלמה כל כך חשוב לי.
אני רוצה לדעת הדיוק איך להרים אותך למלה איך לתת לרוח לתפוס אותך כדי שתצליחי לעוף ולרחף כשאני פה שומרת שלא תיפלי.
כשאני פה לוודא נחיתה רכה ובטוחה!
את מבינה, הגוף שלך הוא בכלל כלי להזיז את המוח שלך. הוא דרך לגרום לך להתחיל ולהפסיק לחשוב. להירגע ולהילחץ.
אני אומנם מאוד פיזית בשליטה שלי אבל זה כי דרך הפיזיות הזו אני מזיזה את נימי נפשך.
ולא, אני לא חושבת שנפשך עדינה!
את מורכבת ומיוחדת ויחידה במינך!
אחת ויחידה.
ויום אחד תהיה שלי, כשאמצא אותך.
ונחלוק יחד רגעי עושר טהורים....
נשלטת שלי, בואי כבר אני מחכה לך בידיים פתוחות.
כי כל סשן מתחילות בחיבוק!