להכיר בת זוג חדשה, אומר גם להיחשף מחדש.
הנפשי פחות מפחיד אותי, כי למדתי כבר להפנים שאני די מדהימה בפאן הזה.
עברתי חיים קשים שחישלו אותי והשאירו אישיות מדהימה, וכשאני כותבת מדהימה אני מתכוונת לזה, אני מצליחה להמם אנשים עם מי שאני. לכן כל כך קל לי להכיר ברשת.
אבל הגוף, עד כמה שבעלי חוזר ואומר שהוא יפה ומושך בעיניו האוהבות.
תסלחו לי אם אומר שדעתו מעט משוחדת.
ושהוא פחות שם לב כבר לצלקות מכל הניתוחים, הפצעי אקנה שלא מרפים, השיער ההורמונלי, לחזה שהתרוקן בגלל הירידה במשקל והפך נפול יותר, לסימני המתיחה ולשלל סימני הגיל, השנים והחיים הקשים שעברתי.
ולפעמים אני בכלל תוהה איך הוא נמשך לגוש שאני....
כשאני מרגישה שהירידה במשקל הפכה אותי לבלון שהוציאו לו את האוויר, נמתח ואיבד צורה.
איך אצליח לעמוד מול אישה שיודעת איך גוף נשי יפה אמור להיראות ולחוש בטוחה בעצמי?
בעלי כבר שש שנים מכור אלי, מכיר את כל נמי נשמתי, הכיר אותי כשהאמנתי שאני שיא הנשיות והיופי וגם שידרתי את זה החוצה.
היום אני בקושי מצליחה להביא את עצמי לשמור על בסיס הטיפוח מבחינתי.... כדי שארגיש בנוח בתוך העור של עצמי.
ולצערי עם כל האהבה שהוא מרעיף, לגרום לי להרגיש יפה וסקסית זה לא הצדף החזק שלו.
ויש בי עודף כל כך הרבה לתת, להעניק, ליצור חוויות משותפות, לאהוב.
אבל אני מפחדת שוב, שבכלל לא מגיע לי להיות שם, במקום האהוב הזה שוב.
שבעלי הוא סטיית תקן שזכיתי למצוא.
ואני צריכה לומר תודה ולהסתפק.
ומצד שני אני כל כך משתוקקת לאישה.
ולבדסמ.
ולעוד אהבה בחיי.
ולמה שלא יגיע לי?
