מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

לכו תקראו את מה שכתבה זה חשוב

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=72436&postid=1520551

אני רוצה ללמוד עוד כל כך הרבה דברים.

אני רוצה ליצור כל כך הרבה פרויקטים.

ליצר כל כך הרבה היגיון ויופי וסתם דברים לכיף.

אני רוצה לתפקד כל כך יותר טוב.

אבל אני מוגבלת

הגוף בוגד, חלש, כואב, מפחיד.

כל פעם שאני מעיזה לחשוב שאני יכולה להתמודד עם הכול. משהו חדש קורה.

ואני מרגישה שאני קורסת, אני מרגישה שאני נשברת.

והגוף לא עושה מה שאני רוצה ממנו.

הרתיעה מתנועות מסוימות היא כל כך בלתי נשלטת. וכן אני יודעת שזה רק לעכשיו, עד שאמצא פתרון, או שאתרגל.

כי אני תמיד בסוף חוזרת לנצח, אני בסוף חוזרת לתפקד. אני תמיד מוצאת איך, אפילו רק בזכות עקשנות נט,ו של יבחושה נחושה, שלא יודעת שהיא כזו קטנה, עדינה ושבירה.

שמאמינה שהיא עשויה מאדמנטיום לפחות.

והיא תמשיך לעוף לנצח, אפילו שהיא אמורה לחיות רק עונה אחת.

אני זו שלא נכנעת.

אני אף פעם לא מוכנה להיכנע!

אז קדימה, לכבוש את המכשול הבא.

יש אימרה כזו, שאלוהים, החיים, היקום, האמו

לא מציב מולנו מכשול שלא נוכל לו.

זה פשוט כי כל מי שלא יכלו לו, אינם לתת עדות.

אני תמיד אומרת, איזו עוד ברירה יש לי חוץ מלהיות גיבורה? חוץ מלהתמודד ולהמשיך הלאה?

זה לא שיש מישהי.ו שידאגו לי או יטפלו בי אם אשכב על הריצפה ואבכה בטנטרום של ילדה בת שנתיים.

וכמו כל ילדה מוכה אחרת שגדלה בבית עם הורים מתעללים יודעת, אם עוד תמשכי אל עצמך תשומת לב רק תבוא עוד מכה יותר גרועה.

אז אני חורקת שיניים (הרופא שיניים יעיד)

לוקחת כדור או עושה תרגילים מחשבתיים.

וממשיכה הלאה.

כי זה או להמשיך הלאה או להיקבר במקום.

ואני עוד לא מוכנה לנוח.

וכמו פולנייה טובה,  אני אנוח באמת רק.... 

הזוגי שלי יחסית בישן.

השועל שלי פחות מתחבר להשתפחויות רגשיות.

אז בזמן שאני מתלבטת אם לכתוב ברכה משתפחת קיצית ודביקה בפייס.

אני כותבת לי פה

ש10 השנים הבאות יהיו טובות יותר מ10 הקודמות לא משנה כמה קשה לדמיין את זה.

שנמשיך להתפתח, לצמוח, לגדול ולהיות נפלאים ומאוהבים כמו שהיינו עד היום.

כל יום נלמד לאהוב אחת את השני עוד קצת.

שנגלה שאנחנו אוהבים כל יום את החלק החדש והמיוחד שנוצר בנו.

שנמשיך להתפתח ולגדול כל אחת ואחד בפני עצמו ואחד מתפתל בשנייה.  

בנפרד וביחד.

שהוא ימשיך להיות הדבר הכי נפלא שהגיע לחיי ושכל דבר נפלא וטוב בחיי יהיה משותף איתו.

שנמשיך לכבוש כל מכשול כל גבעה וכל הר שיעמוד בדרכנו.

ושנמשיך למלא אחד לשניה את החיים באושר שימחה והמון המון אהבה. 

שנהיה תמיד הסיבה אחד של השנייה לא לוותר

ממש בחור עם המון הערכה למי שמולו

והוא הרשה לי לפרסם!

זה לא משנה אם זה יום או לילה

זה לא משנה כמה עמוק הוא ישן עד אותה שנייה.

אבל ברגע שאני אזוז ואקום מהמיטה הוא יתעורר וידאג.

גם אם הוא יודע שזה רק כי אני הולכת לשרותים.

ואם יקח לי יותר מידי זמן בשרותים 

הוא מיד ישאל אם הכל בסדר.

זה מדהים אותי כל פעם מחדש כשזה קורה.

זה ממיס אותי כמה הוא דואג וכמה אכפת לו.

הוא לא חזק במילים והשתפחויות.

אבל הוא כל כך חזק במעשים.

במחוות קטנטנות ויום יומיות

שמראות לי

כמה אני אהובה כמה הוא דואג לי

כמה אכפת לו וכמה אני חשובה לו.

זה מדהים אותי כל פעם מחדש

אבל יש לי סיבה טובה

לפני 15שנים בתאריך הזה 

אמא שלי מתה.

זה ניער לי את החיים כי זה לא ניער לי את החיים בכלל.

אבל היום היתה לי קצת תחושה שהיא שומרת עלי 

אחרי שמצאתי קופסת ואבן מלאה לגמרי

בפעם השניה בשבוע וחצי האחרונים.

מותר לי להשתבלל

מותר לי להתאבל

ומותר לי לקחת יום נתק.

אני החלטתי

אם מתחשק להיות נחמדים אלי

סברינה 

או עוגת שוקולד חמה, אבל קרה 

יתקבלו בנחמה גדולה.

טיפול הזרקה אחרון לסידרה זו 

הטיפול האחרון כאב הכי הרבה לצערי

מצד שני אני שמה לב שהכל כואב לי במיוחד בשבוע שבועיים האחרונים 

אולי יותר

הדבר הראשון שקפץ לראש זה הפיברו והאנדו

אבל זה לא הזמן הנכון בחודש

לרגישות יתר 

אבל הפעם זה בעיקר מוגבל לרגישות יתר לכאב.

אז הדבר השני הוא סערה של בלוטת הטריס.

אבל היא מתה אצלי לגמרי זה חלק מהמחלה.

צריכה לחקור קצת.

כי לא היה שינוי בתרופה שלי.

נפלאות סודות הגוף התקול

שטיפול שורש כואב לי פחות 

מהפאקינג שיננית...

לא קופציםממעל הפופיק

אני לא אתון אז בלי לקפוץ בראש

וכשאני נופלת מותר לבכות אבל חייבת לקום ולהמשיך הלאה.

בינתיים בוכה רק לעצמי.

אולי אצליח לבכות מול הזוגי

אז, אחד הדברים שבאמת אף פעם לא הייתי צריכה לדאוג לו זה השיניים שלי.

יש לי 2 סטימות מימי התיכון

(בנות 20.... בערך)

וחוץ מללכת פעם בכמה שנים לגיס הרופא שיניים שיגיד לי שהשיניים שלי באמת מצוינות.

לא התעסקתי בהן.

הוא גם תמיד אמר שאני לא צריכה שיננית

לפני איזה עשור פלוס אחת מהן נפלה הוחלפה וחזרנו להרגל.

וגם הפעם קצת הציקה לי השן עם אחת הסטימות.

על פניו לא ראה כלום אבל הסביר שיש סדק ובלה בלה בלה .

אבל אני מקרה מורכב והוא רצה כל כך הרבה חישוקים שאקפוץ דרכם.

ובסוף שלח אותי לחפש בית חולים....

מפה לשם קבעתי תור מראשון לחמישי אפילו לא חירום למרפאה של הקופה.

הרופא היה עדין יותר יסודי יותר ונחמד יותר.

ואמר את אותו הדבר.

המחיר

פחות מרבע מהבן משפחה (קרוב)

התור מעכשיו ליום שני

ואפילו מצאו לי במקרה שיננית מהבוקר לעכשיו.

זו פעם שנייה בחיי שעברתי שיננית.

ועם כל הכבוד למשככי הכאב שבדם שלי

לסף הכאב הבאמת גבוהה שלי.

הדבר הזה פאקינג כאב ברמה שדמעתי!

אבל השיניים שלי לא היו לבנות כל כך אי פעם.

מצד שני אני אטעם דם לפחות יומיים.

ושבוע הבא....

בכלל הולך להיות שמח.

ביום שני מחטטים לי בשן 

וביום שלישי מחטטים לי בעמוד שידרה.

אין כמו להיות נכה מקצועית!

והלאה לחזור למעקב שוטף אחרי הבריאות הלא קיימת שלי....

פרויקט הבא רופא עיניים לזוגי ולי.

כיף ללכת איתו לרופאי עיניים.

הם תמיד מתלהבים מהתותבת 

ומהמחלה הסופר דופר נדירה שהובילה אליה.

ואומרים לי שיש לי עיניים מאוד יפות ובריאות ושולחים הלאה.

אהה וגם תור לאופטומיטריסט 

כי שנינו צריכים חלונות חדשים לעיניים.

(אני צריכה שוגר דאדי/מאמי שיממנו לי משקפיים ועדשות מגע. 

הלא לראות שלי יקר!

יקר אומר שעדשות מגע עבורי יהיו בסביבות ה3 אלפים לעדשות ל3 שנים

ומשקפיים עולים בין אלף ל1.5 אם יש לי מזל)

טוב 

פרקתי

הלאה אל האין סוף!