היום אני נחה.
ממש ממש נחה באמת כזה.
בקושי מסוגלת לרוכן מדיח, בטח שלא למלא אותו.
לא מצליחה להחזיק כמו שצריך סכום בידיים כדי להאכיל את עצמי מרוב כאבים.
היו תוכניות להכין לעצמי כבד עם בצל מטוגן.
הן יחכו למחר....
היו תוכניות לשאוב את כל ארנבוני האבק בחדר השינה לפני שהם ישתלטו עלינו.
גם זה וגם סידור שולחן האיפור שלי יחכו למחר.
היום עושה מיטה-ספה, ספה-מיטה.
בליווי צמוד של חתולים שומרים ומנחמים.
כאבי גהנום שגרמו לי פעם ראשונה לסמן 10 מתוך 10 במדד הכאב
ולבכות
ולא לדעת מה לעשות עם עצמי.
שותה מלא תה קר שהיה לי שכל אתמול להכין לי, במזל את החליטה המרגיעה.
עושה פיפי לבקבוק כי פאקינג איסוף שתן...
ומקללת את הכאבים כמו מכשפה טובה.
רציתי לעשות היום דברים שטוטיים ומרגיעים כמו לסדר ולמיין את כל הפירזול של הבית...
לסדר את כל הברגים והמסמרים, אומים, דיבלים, ווים וכו...
אך אין מצב למוטוריקה סמי עדינה אפילו.
להחזיק את הטלפון כרגע זה אתגר שנפתר עם מעמד....
ואני תוהה
איך הייתי יכולה להחזיק שוט, לקשור לתת ספנק. כל הדברים האלו שאני כל כך מתגעגעת אליהם.
שלא נדבר עם האקסטרים העדין כמו מחטים קאטינג וכו....
יותר סשנים של תאכילי אותי ותנקי לי את הבית.... איכס גועל נפש!
זו לא אני!
אני שונאת שמטפלים בי!
אני שונאת להיות תלויה באחרים.
אני שונאת את המצב כרגע
