בול שנה
שנה שעברה בחודש הזה קרענו את התחת לעבור דירה, לשלם שכירות כפולה.
הבית ניראה איום ונורא.
כי חדר המחסן היה נעול עם החתולים בלפנים.
וגמעט כל הציוד סודר לאט לאט בסלון
כל הסלון היה סתום ועמוס ובלטי נגיש עם ערמות ארגזים וציוד מהרצפה לתקרה....
זה היה מפחיד בטירוף
אבל לאט לאט פרקנו הכל.
והבית ניראה כמו בית מגורים. כזה שאפשר לארח בו. ולנוח בוא, להרגיש בו מוגנים.
ואחרי שנה שלמה שהוא הוכיח את עצמו.
הגיע הזמן שיזכה לזכות ולכבוד של שלט מעוצב לדלת.
שאומר שאנחנו פה!
אנחנו נשארים פה!
וזה המקום שלנו!
התקבלה החלטה שאני לא רוצה או צריכה שם שמות משפחה....
לא ברור לי למה. אולי כי זה סתם עירבוב ואיחוד של שמות שאנחנו סוחבים.
אישית לא מתה על שלי אבל כבר זקנה מידי להחליף.
וחוץ מזה, תמיד הרגיש לי שזה הוא ואני.
בלי באמת מסביבים.
בלי באמת משפחה שנמצאת שם. (אחותי וגייסי כמובן מחוץ להכרזה זו)
ועם רוב המשפחה שלי באמת אני מעדיפה חיים שקטים בלעדיים.
הוא ואני מול העולם על חתול חלל מטורף
מאושרים ואוהבים.....
אז כן, יצא לי סימבולי בלי שהתכוונתי.
חתול חלל מושלם שלא דומה לאף אחד מחתולינו
סך הכל העביר לי יפה את אתמול
אז קבלו בהתלהבות יתירה
את השלט
