עשיתי טעות ענקית עכב ליבי הרך.
לקחתי על עצמי אומנה על ספינקס שהיה אמור להיות גור במחצית השנה השנייה לחייו.
הסיפור שהיה כך היה.
מספר חתולי ספינקס נמצאו ברחוב הקר והרטוב בתל אביב. אני מניכה שעמוק בתוכי ישר ידעתי שמדובר במפעל גורים שנזרק על כל תוכנו לרחוב.
החתולים הצעירים באמת והחברותיים מצאו מהר מאוד בתים. אחד האחרונים שנתפס היה חולה ומסכן אך גם פחדן ומעט תוקפן.
כאשר חשבתי שהוא גור חשבתי שבעבודה לא קלה אצליח לחברת אותו ואולי להביא אותו למצב שיתאים לאימוץ.
אבל מהר מאוד הבנתי שכנראה לאימוץ של מי שלא מכיר חתולים קשים הוא לא יתאים.
מה גם שחתול כמותו מצריך טיפול קבוע של ניקוי העור והעיניים.
וכל זה היה כשחשבתי שהוא גור צעיר ועוד קל לחיברות.
אבל לאחר ביקור אצל הוטרינרית שלי.
סירוס חיסונים ובדיקות.
התברר שמדובר פה בחתול שכנראה היה זכר להרבעות.
בן שנה וחצי עד שנתיים וחצי או אולי שלוש.
מה שאומר שלחברת אותו יהיה קשה יותר מהצפוי.
הוא יצטרך יותר זמן מופרד מהחבר'ה שלי.
ובנוסף להכול הוא יצורך ניתוח לתיקון נפילת אפיים קשה בעין ימין.
מה שאין לי מושג איך נגרד עבורה כסף.
כמובן שהוא ישאר אצלנו כי אין לו באמת סיכוי בבית אחר.
אבל אני לא יודעת איך אתמודד עם הכול.
בעיקר נפשית.
הוא מתוק אמיתי אפילו שעוד לא הצלחתי ללטף אותו.
ואני כבר קשורה לגמרי.
אבל המחשבה שעשיתי טעות שעלולה לפגוע בחתולים האחרים שלנו.
בי בזוגי וכן הלאה.
מפחידה אותי בטרוף.
אני לא יודעת מה הלאה..
