פתאום ניזכרתי בו.
בפרא ההוא, שאף פעם לא באמת נתן לי לגמור.
ועדין תמיד עינג אותי בצורה מחרפנת.
שהיו לו הרעיונות ההזוים ביותר.
ושיחק בי בצורות הכי משונות.
אבל ביום ההוא, שחזרתי מאמא שלי וידעתי שהיא תכף עוזבת את העולם הזה.
הוא היה היחידי שיכל לבוא מיד
ופשוט ישב לידי וליטף אותי ברכות הכי מדהימה שחוויתי עד שהכרתי את השועל שלי.
הוא היה הפרא המדהים ההוא.
שמשום מה הכי בטחתי בו וזה תמיד הצדיק את עצמו, כי ידעתי שהוא אף פעם לא יפגע בי.
וכשהתאהבתי בו פתאום אחרי מעל ל5 שניםבקשר יום יומי. וידע שיוכל לנצל את זה ולזכות ממני למימוש כל פנטזיה שלו.
ועדין לא עשה זאת ובחר להתרחק ממני כדי לתת לי את החופש לחפש מישהו שיוכל לאהוב אותי באמת כמו שמגיע לי שיאהבו אותי.
ואז כשהכרתי את השועל שלי.
פתאום היה מישהו שלא רציתי להוציא מהדעת, לא רציתי לשנות או להטריף.
מישהו שלא הרגשתי צורך לדחוף לקיצון כי בסוף בטוח שהוא יפגע בי.
פתאום יש מישהו שאני רואה את הפנים האמיתיות שלו כל יום, יום יום. שההכי נוראי שלו, רק רוצה לעשות לי טוב.
כי הוא לא צריך לעצור את עצמו לידי
כי אני מוציאה ממנו את ההכי טוב שלו ולא את ההכי נוראי.
כי במקום להוציא ממנו את המפלצת, אני מוציאה ממנו את עצמו האמיתי.
שתמיד יהיה לצידי.
זה שאגן עליו בחיי ויגן עלי בחיו
ואני פתאום מבינה מה אותו פרא איחל לי.
כשרצה עבורי, מישהו שיהיה מסוגל לאהוב אותי כמו שאני מסוגלת לאהוב.
בלי מעצורים, בלי חרטות, בלי פחדים ודאגות.
פשוט לאהוב עם כל הנשמה והלב.
מצחיק, שמרגע שהכרתי את השועל שלי.
הפסקתי להתגעגע לפרא שלי.
שברגע שהפסתי לחפש מי שישלוט בי.
הכרתי את האיש שרוצה לבנות אותי.
שרוצה להיות החומות המגנות על הלב שלי.
כי אני לא צריכה להגן על הלב שלי מפניו.