לא להיות מישהי אחרת לגמרי,
להיות אני אבל אחרת עם שינויים.
ואז אני מטלבטת, הייתי רוצה להיות בריאה יותר.
הייתי רוצה להיות בריאה נקודה, בלי המחלות והקשיים. הפציעות בגוף והקשיים.
אבל אז איך הייתי יודעת להעריך כמו שאני מעריכה היום את החיים, את ההישגים הפשוטים ביותר ועד המסובכים ביותר.
איך הייתי מבינה את הקשיים ולומדת חמלה כלפי כל אותן הצרות אשר מבעבעות באחרים תחת פני השטח.
הייתי רוצה להיות שפויה יותר, נטולת תראומות העבר ולוותר על כל הרוע שחוויתי.
אבל אז היא איך הייתי לומדת לבנות את עצמי חזקה כמו
שאני. איך היו לומדים הגוף הנפש לתקן את הפצעים ולבנות אותי חזרה חזקה יותר.
לולא כל מה שעברתי אי אז, לולא כל חוויות העבר.
איך הייתי מתפתחת להיות מי שאני היום.
איך הייתי לומדת חמלה עצומה וכוחות נפשיים ללא סוף?איך הייתי יודעת אהבה תהורה מה היא.
ואיך הייתי יודעת להעריך אותה כמו שאני יודעת
איך הייתי הופכת לאישה שאני היום.
זו שגאה בעצמה, במשפחה שבחרה בה
באהבה שלה ובאהוב שלה.
איך הייתי הופכת להיות בדיוק האישה שהם אוהבים כל כך.
ואני אוהבת להיות כל כך
ואני מבינה, שטוב לי להיות בדיוק מי שאני.
עם כל הקשיים וכל הבעיות.
כי הם הפכו אותי בדיוק למי שטוב לי להיות היום