אני רוצה להעלות פה נושא שלי, עמוק משהו.
וחשוב לי להדגיש מראש שהוא מאוד מורכב עבורי ומאוד דיסוננסי.
היו לי מחשבות, חלומות ופנטזיות בדסמיות מאז שאני זוכרת את עצמי.
עד שגילתי את עולם הבדסמ והפנטזיה, לא היה לי שום עניין או רצון לחוות מיניות עם אנשים אחרים.
לענג את עצמי היה בעיני מספיק.
ובטוח לא היה בי שום עניין במערכות יחסים זוגיות וכן הלאה.
ואז הגעתי למצוא את העולם הזה.
הצצתי והסתקרנתי לגביו הרבה לפני שהייתי חוקית.
ואיפה שהוא שם בסוף גיל העשרה,קיבלתי את האומץ לטבול אצבע של הרגל ולהתנסות.
ואיך שהו תוך שנייה כבר קפצתי פנימה ודילגתי כנראה בדרך על כמה שלבים שלי הרגישו מיותרים.
התענגתי לשבת לסטוץ המזדמן אי שם בגיל 16 על הפנים בלי שום רצון להתנשק איתו קודם.
לשחק איתו בקשירות וכו.
לחוות בגיל 18 את הסשן הכי מטורף וסוג של לא בטיחותי שיכולתי לדמיין.
ועפתי!
חוויתי והתנסתי בכל מה שהתחשק לי.
מהפסיכי ועד המוטרף לחלוטין.
ואל תדברו איתי על לאט ובטוח.
כי ביננו הסם שלי היה בדיוק ההפך.
מה שהעיף אותי היה לסנן ולסנן ולמצוא את אלו שיבטחו בי עד לאקסטרים.
ואת אלו שאני אוכל לבטוח ולהאמין בהם.
ואיך שהו צלחתי לא מעט שנים בלי יותר מידי כוויות נפשיות או פיזיות.
ופתאום היום, בתוך זוגיות ונילית וסגורה (בעצם מונוגמית עד שנחלית אחרת) מכורח הנסיבית.
ואני ממש מבולבלת מכמה מאושרת אני באמת.
מוזר לומר שאני לא מתגעגעת לבדסמ ולאקסטרים.
אבל אני הייתי כן רוצה להתגעגע אליו.
אני רוצה איפה שהו להתגעגע לקפוץ מאחד לשני, לחפש את המשהו המלהיט הבא. או לחקור כמה עמוק ורחוק אפשר לעשות עם מי שפה.
אני מתגעגעת לצורך בבדסמ.
אבל אין בי אותו, הוא חסר.
משהו מאוד עמוק נעים ונוח קורה לי פה עם הונילי הזה. הונילי הראשון שלי!
זה די מובן וברור לי איך פה בתוך הפלונטר הזה שהוא ואני קוראים לו החיים שלנו. שהם מצד אחד מענה על אין ספור פנטזיות שלי, אבל גם מענה על אין ספור סיוטים ופחדים שלי. אני מקבלת בעצם את המענה על הצורך המדהים הזה של לבטוח במישהו לחלוטין.
לאהוב מישהו לחלוטין.
לדעת שיש מישהו שיצא מגידרו ויהיה מוכן לדחוף את עצמו לקצה גבול היכולת שלו, לסבול עבורי את הסבל הכי נוראי שהוא יכול לתאר רק כדי שאני אהיה מאושרת. ואני אהיה מוכנה לאותו הדבר בדיוק עבורו.
ואיך מתוך זה מצאנו מאין איזון קסום כזה שגוקרם לשנינו לא לסבול אבל גם להיות מאושרים בטרוף.
מוזר לי לומר שהסקס הכי טוב בחיי הוא נטול קשירות ושוטים
אבל מלא בתשוקה וטירוף חושים מדויק.
בעונג שמטייל בין סבל לעונג
בדיוק שכנראה אפשר רק מתוך הבנה הדדית כמו שלנו
ועדין
יש בי מאין אבל ו צער על זה שלא חסר לי.
שאין בי געגוע או צורך בריקוד ההוא
במשחק החיזור והפיתוי.
בהפקות הענק של הסשנים שנעו בין טקס עתיק וסרט פורנו מהזול ועד היקר ביותר.
ומשהו בזה שהגבר הזה שנוחר שנ"ץ כרגע לצידי יודע בדיוק איך בשנייה וחצי לקחת את המוח שלי ממצב תיפקודי יום יומי לשלולית חרמנית ורוטטת של ג'לי סקסי.
האיש הזה שמסוגל גם בפאקינג (😜) קוויקי עצלן של רבע שעה בקושי לגרום לי לגמור גם 5 או 6 פעמים בלי להתאמץ.
בלי ששנינו נצטרך להתאמץ או לתכנן.
זה טבעי וקסום כמו סיפור אגדה שלא חשוותי שיכול לקרות שהגוף שלו ושלי נענים בשלמות.
ואני בכלל לא אכנס למה קורה כשאנחנו משקיעים.
ועם כל האושר הזה
אני מרגישה מאוד לא בנוח, מכמה נוח הכל מרגיש לי.
וכמה מוזר זה לא לחוש את הצורך הזה בבפנים של הבטן לנוות בין להיות טרף לבין לחפש טרף לעצמי.
בלחפש את הקליק הבא ושותף.פה הבאים למחול שדים של בדסמ וחוויות אחרות.
איך בכלל מסבירים.
שמה שחסר לי, זה להרגיש שחסר לי.
זה להרגיש שהכול לא בטוח
ומצד שני להיות כל כך מאושרת.
שיש לי פינה משלי בלב שלו ושהוא יודע שיש לו אחת גדולה מאוד בשלי
וזה הבית שלנו.
ואיך שהו, עדין חסר לי שלא חסר.
מוזר לי שלא מגרדות לי הידיים ושפשוט אין בי עניין אפילו לרוץ אחרי הדבר הבא.
