אתמול אישי חגג 33!
משום מה בשבוע האחרון הקפצתי את שנינו שנה בגיל.
כן התבלבלתי בגיל של עצמי ולא רק שלו.
לא נורא, מוח ג'לי זה רגיל אצלי.
אבל יצא שהוא עודד אותי לעשות משהו שכבר רציתי מזמן לעשות.
לאישי יש יום הולדת, באותו היום שבו אחת מהחברות הכי טובות שלי בפנימייה חוגגת.
ותמיד רציתי לשוחח איתה בגלל זה.
אתמול איחלתי לה יום הולדת שמח ופיתחנו שיחה נפלאה.
שמחתי לשמוע שהיא מאושרת ביום יום שלה.
שהיא הגיע לדברים שחלמה עליהם.
וזה גרם לי לחשוב גם שוב
כמה למרות כל הקשיים, המשברים בין לבין.
אני כל כך מאושרת.
אני מאושרת לקום כל בוקר למבט האוהב שלו.
לזה שהוא מעיר אותי בעדינות כי בקרים קשים לי לאחרונה בגלל התרופות.
להכין קפה פעם הוא פעם אני, לסרק אותו. להיפרד במילות אהבה בדלת.
כמה היום יום שלנו מלא במילות אהבה.
הפרגון, האמון, הגאווה שלו בי מורגשים לי כל יום. החמלה שהוא מזכיר לי לנהוג בה כלפי עצמי.
נעים לי וזה כל כך לא משהו שאני רגילה אליו.
וזה חלק קטן מהשינוי הגדול המיוחד שהוא הכניס לי לחיים לפני 9 שנים.
