צ'ואי,או צ'ארם בשמו המלא.
צ'ובקא, טנקתול ועוד שמות חיבה רבים.
אני כל כך מתגעגעת, כל כך מחכה לשמוע אותו צועק עלי כשאני נכנסת לחדר.
שהוא יגרד את הדלת של השרותים.
אני מתנחמת.שזה היה קצר והוא לא סבל הרבה זמן.
אני גאה בעצמי שעמדתי מול הוטרינרית החצופה בבית החולים,שסירבה להקשיב לכל הסיבות ההגיוניות והרציונליות.
היא לא זו שתראה בבית רוח רפאים של חתול סובל במקום את החתול שהיה חיי ומלא אושר וחיים רק לפני כמה שעות.
ולא באמת היה לו סיכוי גם אם היה שיפור הוא היה זמני והפעם הבאה רק תהיה נוראית לו יותר.
אז נאלצנו, להרדים את הלב של הבית.
כי אנחנו לא מוכנים למשוך את הסבל שלו.
החתול בן ה18, שלנו
החתול הראשון שאימצתי כשעזבתי את בית הורי.
הגור המטופש שישב על קן נמלי ענק מכוסה בפרעושים ובנמלים וצרח לי ישר לחלון חדר השינה.
שגירגר ולא נלחם בי במקלחת הראשונה ההיא ותמיד שיתף פעולה עם כל טיפול.
הלב של הבית היה עם לב כל כך גדול שהוא הרג אותו בסוף.
שנתן לי 18 שנים מדהימות מלאות אהבה אין סופית. שקיבל ואהב כל גור שהבאתי הביתה.
האומנת חתול שלי. יורש תפקידו של באגירה המושלם.
הוא איננו
ואני לא מצליחה להשלים עם זה.
