מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

ככל שהשנים הטובות עם הזוגי שלי מתרבות.

כך אני יותר שוכחת אותם.

אני זוכרת שכשר התחלתי לחוות סקס ומיניות, היתה לי רשימה של שמות, כל מי ששכבתי איתו נכנס לרשימה.

אחרי 10 בערך זה כבר שיעמם אותי והמזדמנים התערבבו זה בזה.

אז הם  הפכו רק לקווים סידרה של קווים כדי לנסות לספור כמה בערך. אבל אחרי כמה עשרותזה גם שיעמם אותי והפך מטושטש ונעלם. איפה שהוא בסביבות ה100 פשוט הפסקתי לספור.

השתדלתי לזכור את אלו שהיו מערכות יחסים יותר פומביות. כאלו שהחזיקו קצת יותר מ3 דייטים.

היום אני מודה שאני זוכרת בודדים ביותר.

רק כמה שהיו מספיק זכירים.

וגם זה רק אלו שזכירים בגלל דברים טובים.

אני מוזה אני לא זוכרת את השמות או הניקים של הרוב המוחלט.

יש אפילו כמה שקצת מציק לי שנשכחו.

זה מוזר לזכור סיטואציות מתוך מערכות יחסים.

רגעים קטנים מאוד, כמו ההוא שחיבק אותי בספסל האחורי כשנסענו עם חברים למסיבה.

אבל שאין לי מוסג מה היה שמו או הניק שלו.

רק זוכרת שהפך אחר כך לבן זוג של מישהי אחרת מהחבר'ה וזה אכל אותה שהייתי איתו קודם.

את ההוא שעשיתי לו יום הולדת מהאגדות ולמחרת בגד בי במסיבה.

זה כל מה שאני זוכרת ממנו, לא שם ניק או פנים.

פעם חשבתי שזה נוראי לשכוח כך, במיוחד כאלו שהיתה מערכת יחסים שנמשכה כמה חודשים. 

היום אני מבינה שיש סיבות להכול.

לאלו שאני זוכרת ובעיקר לאלו שנשכחו.

אני מבינה כמה מעטים מאוד באמת אהבתי.

כמה מעטים רק היו חשובים.

אין פונטה.