מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

אני רוצה לקרוס.

אני רוצה להישבר ולהתפרק למליון חתיכות.

אני רוצה לצרוח שזה לא הוגן ולא פייר

והכי אני רוצה לבכות

בכי אמיתי כזה שקורע החוצה את הראות

אני רוצה לפרוק את התסכול 

ולהפסיק להיות המבוגר האחראי.

אני רוצה לקרוע את הכאב החוצה מהגוף שלי.

אני רוצה להתמוטט.

אני רוצה לפנות למיון לניהול כאב.

ואני פשוט לא יודעת איך.

אני לא יודעת יותר איך להתפרק, איך לותר ולהפסיק להילחם.

אני כבר לא מסוגלת לתת לחיים לזלוג החוצה מהידיים שלי.

אני לא מסוגלת פשוט לבהות להתקיים ולהיות זומבי.

לתת לחיים לעבור לידי ולא להרגיש.

אני כבר לא יודעת איך בכלל עושים את זה?

איך לוותר, לעצור, להפסיק, לקפוא.

מכירות את להילחם, לקפוא ,לברוח.

אני תמיד הייתי מהנלחמות.

אף פעם לא ידעתי לשתוק להפסיק לתת לזה לעבור ליד.

ובטוח לא ידעתי לתת את הלחי השנייה.

בדרך כלל עוד לפני שהגיעו לראשונה כבר הורדתי לצד השני את הראש.

אולי בגלל זה אף פעם לא הייתי שלמה עם להישלט.

כל כך רציתי, לשחרר להתנתק להפסיק לחשוב ולסמוך על הצד השני.

אבל זו לא אני.

אני המובילה, היוזמת, העושה.

זו שיודעת איך להתנהל ואיך לנהל.

ואיך למצוא תשובות ומה לעשות.

ואני כבר לא יודעת להתפרק לרסיסים לוותר ולתת לחיים לעבור אותי.

אני תוהה אם אי פעם ידעתי.

ניסיתי לזייף את זה בעבר אבל זה אף פעם לא הפך לאמיתי, זה תמיד היה זיוף.

ותמיד היה להילחם בצורך להילחם.

אז הפסקתי

אני לא מוותרת יותר, כשקשה אני אוספת כוחות ממאגרים סודיים שאני לא באמת יודעת.איפה בתוכי הם מוחבאים.

ואני ממשיכה הלאה. ממשיכה לעשות, לחיות להתנהל ולנהל. אני ממשיכה להילחם!

ואני תמיד מצליחה בסוף.

אני יוצאת מהקשיים והצרות בכוחות עצמי.

כיום בכוחות.עצמי ובכוחות הזוגי.

אנחנו ביחד ואנחנו נשרוד את הכל!

אם זה לא הורג אותנו זה ינוצח בסוף.

כי אני לא מוותרת ואני לא נותנת לו לוותר.

אז קשה כרגע, וחנוק ולחוץ

ושנינו נורא רוצים להיכנע לדיכאון ולוותר.

אבל אנחנו לא יודעים איך, זה לא בדם שלנו.

לא בדנא שלנו.

אנחנו נמשיך להילחם!

ונמשיך לנצח.

והכי חשוב נמשיך להעמד על הרגליים

ונמשיך לחיות את החיים שלנו הכי טוב שאנחנו יכולים.

אוהבים זו את זה וזה את זו.

והכי מאושרים שאפשר.

כי אנחנו פשוט לא מוותרים.

כי אני לא מוכנה לוותר לנו או עלינו

זה מה שתמיד היה ויהיה שונה בי

זה למה אני לא כמו רוב הדיכאוניים

ולא כמו רוב הנכות והחולות המורכבות.

אני כמו היחידות סגולה!

אנחנו לא מוותרות נלחמות ומנצחות כל יום עוד קצת