השבוע יש לי 3 פגישות "יעוץ" למקומות ללמוד בהם מכינה ללימודי תואר ראשון בתקשורת חזותית.
כן, זה מה שהחלטתי ללמוד בסוף.
אומנות עם שם מתחכם. אבל אומנות, לעשות ממנה מקצוע.
נקווה לטוב.
לאורך השנים תניד ידעתי שאני אלך ללמוד, תמיד אהבתי ללמוד ותמיד משהו שם לי מקלות בגלגלים.
בתיכון רציתי להיות מטפלת בעזרת בעלי חיים ומורה לרכיבה טיפולית. אבל אז נפלתי מסוסה ושברתי את הגב.
זה שם סוף לחלום הזה, מודה, מאז ועד היום לא עליתי חזרה לסוס על הגב.
כמה שנים אחר כך מלאת מוטיבציה ורצון עם ירושה מאמא הלכתי נחושה ללמוד ביולוגיה ימית, אפילו התחלתי ללמוד, עשיתי מכינה, השקעתי למדתי, עברתי לחור בשביל להיות קרובה ללימודים.
הים המים השיעורים המרתקים ואופס רילאפס בכליות חודש אחרי תחילת הלימודים ואין סיכוי שאני ממשיכה. פיספסתי את כל הסמסטר הראשון, הקפיאו לי את הלימודים וחזרתי לנסיעות הלוך חזור לבית החולים, ניתוחים כאבים וצרות אחרות, אחרי שנה הבנתי שאת התואר הפיזי הזה אין סיכוי בעולם שאני משלימה.
המכללה המדהימה באה לקרתי, והחזירה לי כל שקל עד השקל האחרון למרות שלא הייתה חייבת.
אבל הבינו אותי, זה לא אשמתי.
כמה בכיתי כשהכסף ניכנס לי לבנק.
כמה לא רציתי את הכסף הזה חזרה.
פחדתי, פחדתי שזה הסוף לחלום התואר ולימודים אקדמאיים.
שכל כך רציתי, שכל כך ידעתי שאני מסוגלת ויכולה.
רציתי להיות הראשונה עם תואר במשפחה שלי, אולי היחידה...
רציתי אקדמיה ולממש את הפוטנציל הגלום בי, להגשים את חלום הפרופסורית.
והינה, שנים אחרי שנים אחרי כל זה, כשכבר סיימתי להתאבל על הפיספוס, עולה שוב האפשרות.
אולי לא להגיע לפרופסורה, אבל אולי, אולי להגיע לתואר ראשון.
למשהו שיתן סיכוי להכניס עוד טיפה כסף הביתה וקצת ביטחון עצמי לנפש.
וקצת תחושת היישג. ולחוות קצת אקדמיה.
אומנות תמיד הייתה חלק מהנפש שלי, יצירה, ביטוי, אומנות ואמנות.
והינה שוב סיכוי קטן לתת לזה הזדמנות.
וכל כך הרבה חששות, האם אני טובה מספיק?
האם אני חזקה מספיק?
האם אני לא זקנה מידי?
כבר אין את הצורך הזה, לעורר במישהו חיצוני גאווה בי. אמא איננה ואבא כבר לא באמת נספר.
והאחת שחשובה באמת, גאה בי עד מעל הראש, בכל צעד וצעד שאני עושה במלחמה על לחיות וזו התחושה הכי טובה בעולם, לראות בעינים שלה את הגאווה הזו, על שעזרה ליצור אותי ומי שאני.
וכן יש לה יותר יד במי ומה שאני כיום מלשני הוריי יחד.
עכשיו הזמן לעשות את עצמי גאה בעצמי.
לצעוד בחיים בשביל הטוב שהוא אני, בשביל הבפנים שלי, הנפש והאושר.
להמשיך לבנות את חיי יחד עם האיש המדהים שלי.
וכן להמשיך להגשים לעצמי חלומות קטנים.
מטרה אחרי מטרה.
אז נתחיל בתואר ראשון בזכות ביטוח לאומי.
ואחר כך, ניראה מה אחר כך.
