מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

אז כסף זזה דבר כזה שתמיד בורח לנו בין האצבעות.

שנינו יודעים את זה.

אין מה לעשות, כשצריך לקום ולקנות תרופות בשליש מהקיצבה שלי מביטוח לאומי (ב1150.40 שח) זה די ברור למה הוא בורח.

יקר להיות חולים

ושנינו לא בדיוק אנשים בריאים.

הוא נלחם בשיניים על כל שקל שהוא מרוויח והורג את עצמו להביא כמה שיותר כסף הביתה.

ואני נלחמת לטפל בכל השאר.

בבית, בחתולים, בי, והכי חשוב בו!

וכן אנחנו מנסים גם לפצות את עצמנו בדברים "יפים"  מכונת קפה פה, אוזניות חדשות שם, מניטורה פה, קצת איפור שם.  דברים!

וגם רק התחתנו.... 

וזו היתה הוצאה, בלי אירוע, אין מתנות.

בגלל שאין אירוע זה לא שמישהו מהמשפחה שלו חשב על אולי בכל זאת לפנק אותנו לכבוד המאורה החשוב. 

רק אחותי וגיסי הבאמת קדושים! 

פינקו בהמון המון ב1000 שח מזומני לטיסה ומזרון חדש ב2000 וקצת.

ועם המצב עכשיו, הוצאות של החתונה שהיו גבוהות מהצפוי, כרטיסי אשראי שקצת מקסמנו, אני שהפסקתי לעבוד.

נתקענו.

אז מזל שמתנת היום הולדת שלי נדחת (קעקוע) כי אין לנו כרגע מאיפה

ועוד מלא דברים שממש רוצים כרגע ואין מאיפה....

אז מצמצמים, חוזרים לתקופת הקמצנות שלי.

שנינו קורעים תתחת כדי לחסוך כסף.

אני נלחמת יותר לבשל ולעשות בבית כדי שנקנה בחוץ מוכן פחות.

הוא כדי להביא יותר כסף

ונעבור את זה.

ושוב חלום קטן כמו מנוי פה באתר נידחה...

יום אחד :)

יום אחד יהיה לי כסף לכל השטויות שאני רוצה

גם למנוי זהב שוב.