מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

כן, באמצע סגר, זה לא הזמן הכי טוב לחטוף התקף של ידיים מגרדות.

עברו לא מעט שנים מעז שעשיתי סשן מהתחלה עד סוף לבד.

ואני כל כך מתגעגעת לחוויה, לעוצמה הזו שמרגישים כשמישהי מסתכלת לי בעיניים ויודעת שהיא עומדת לחוות רכבת הרים רגשית ופיזית שתענג ותטריף אותה.

אני מתגעגעת לשחק בגוף ולחפש את הגבולות שלו, לדגדג את קצוות הקיצון.

למתוח את הרגש, להרים, להפיל, לתפוס, לזרוק שוב באוויר. ושוב לתפוס.

אני כל כך אוהבת את ההוויה כשהצד השני מעופפת לה בתוך העולם שבניתי לה.

עטופה בהגנות שתוויתי.

מרקדת לצללי מוזיקה שרק שתינו שומעות מתענגת על המנעדי תחושות שאני מפיקה מהגוף שלה.

עולות ויורדות יחד בעולם טקסי משלנו.

שבנוי מעונג, סבל, כאב, צחוק, בכי לחישה וצעקה.

כשאני אומרת שמגרדות לי הידיים.

זה הרבה יותר מרק לקחת תחת סקסי ולצבוע אותו באדום, זה הרבה יותר מלהעמיד זוג פיטמות ולהושיב עליהן משהו לוחץ.

זה לקחת מוח ונפש לטיול עמוק עמוק בתוך עצמן!

בעזרת כל הכלים שנשלטת מוכנה לפרוס בפני, כשהיא מציגה את עצמה מולי.

(גבולות, פטישים, אהבות שינאות וכן הלאה)

אז?

למי בא לצאת איתי להרפתקאות? 

שליטה ושיחרור