קשרתי אותה למיטה, דחפתי לפה שלה בול גאג, ואמרתי לה שאם היא רוצה שאני אפסיק, שתגיד בבירור.
ואז דגדגתי אותה בלי הפסקה. בכל פעם שהיא ניסתה להגיד משהו וכל מה שיצא לה מהפה זה נהמות לא ברורות, עם חיוך, שאלתי אותה ״מה אמרת? קשה להבין אותך״
ואז אחרי דקות ארוכות, הוצאתי את הבול גאג מהפה שלה והתיישבתי כשהרגליים שלי מקיפות אותה. ״אתה כל כך הולך לחטוף על זה״ הן המילים הראשונות שיצאו מהפה שלה. עם חיוך כמובן. ״מה אמרת?״ ניסיתי לוודא שהיא לא התבלבלה. ״אתה תחטוף על זה. חכה חכה״. הגבתי כמו שאני יודע להגיב. עם דגדוגים בבית השחי. היא התפתלה והתפתלה. ״תזכירי לי מה אמרת?״ שאלתי. ״שאתה… הולך… לחטוף״ היא ענתה אחרי שהצליחה סוף סוף להרכיב משפט בין נשימה לנשימה. הגברתי את הקצב. ״את בטוחה?״ שאלתי והגברתי את הקצב עוד.
ואז הגיע מבט שאני כל כך אוהב. מבט שכל כך רוצה לקלל אותי ולהחזיר לי, אבל מבין שכרגע אני זה מחליט מי מדגדג ומי מדוגדג. מי נושם ברוגע ומי מתפתל. מבט כנוע, אבל גם משוחרר. כזה שמבין שהיא צריכה להתנהג יפה אם היא לא רוצה להיות מדוגדגת למשך עוד שלוש שעות.
״סליחה, סליחה. אתה לא תחטוף. סליחה״ ניסתה להגיד בזריזות לפני שתתקשה לנשום שוב.
״ולמה לא?״ שאלתי בעוקצנות. ״כי החלטתי… שבסוף לא… אתה באמת בסדר״ ניסתה להגיד מבעד לדגדוגים.
״אהה את מחליטה?״ שאלתי ונתתי לה כמה שניות של מנוחה.
״כן, והחלטתי לרחם עליך הפעם״ אמרה בחיוך חצוף תוך הפגנת זיכרון קצר.
מיד התנפלתי עליה. לא נתתי לה לנשום במשך כמה דקות. דגדגתי כהוגן את המותניים, את היריכיים ואת בית השחי. ״תזכירי לי מי מחליט״.
״אתה… פאק… אתה... אתה מחליט״.
״למה אני מחליט?״
״כי אני… נותנת לך להחליט עכשיו… אני… נחמדה״.
״תנסי שוב״ חזרתי למותניים שלה.
״פאקקקק״ היא אמרה והשתוללה. נשכה את השפתיים כאילו מנסה למנוע מהמילים הללו לצאת החוצה. נאחזת במחשבה שהיא בשליטה כל עוד היא לא אומרת אותן. ואני חשבתי שהיא כבר נכנעה.
״למה אני מחליט? אני מתעקש.
היא משכה את החבלים חזק. ניסתה לסגור את הידיים שלה, או אפילו לקרב אותן במעט זו לזו. כאילו מנסה לשכנע את עצמה סופית שהיא לא יכולה להשתחרר. שזה בסדר להיכנע. שאין לה ברירה אחרת.
״כי אני פאקינג קשורה למיטה, ולא יכולה לזוז או להשתחרר״ היא נכנעה.
״ו?…״
״ואני חסרת אונים והגוף שלי שייך לך עכשיו״.
אני מפסיק לדגדג ומתיישב עליה שוב.
״היה כל כך קשה להגיד את זה?״ אני שואל בחיוך מעצבן, תוך שאני נותן לה להסדיר את הנשימה.
היא לא צריכה לענות. היא יודעת שכל מה שהיא תגיד עלול לשמש כנגדה. אבל אני רואה את זה עליה. היא כל כך רוצה לנקום. ואני חושב לעצמי שעשיתי את שלי. סידרתי לעצמי נקמה מתוקה 😋