צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

טוב שיש מקלדת לפרוק אליה

לפני שנה. 11 במרץ 2023 בשעה 21:04

שנינו כבר גמורים אחרי עוד אורגזמה שהיא עוברת כשהיא קשורה למיטה, כל יד לפינה אחרת. אני מכסה את הצוואר ואת הלחי שלה בנשיקות, אומר לה ״לילה טוב״ ושם עליה ראש. כלומר, חצי עליה וחצי על הכרית. מסתבר שזה נוח.

לא באמת חשבתי שהנה, הולכים לישון. אולי קצת קיוויתי, אולי קצת פינטזתי, אבל לא האמנתי שזה יקרה. ואיכשהו, שנינו היינו עייפים מדי בשביל לעשות משהו בנדון. אז בלי יותר מדי מחשבה עברו כמה רגעים ועיניי כולם נעצמו.

אחרי שעות ספורות (אם אני לא טועה) של שינה, הייתי הראשון לפקוח עיניים. כלומר, אני מקווה. רוצה לחשוב שהיא לא התעוררה ופשוט הביטה בי מנמנם עליה כשהיא חסרת יכולת לזוז. בעצם… קצת רוצה לחשוב שכן. תוך כדי שאני זז ומנסה למצוא מחדש תנוחה נוחה (בזמן שהחצופה מתפרסת עם הידיים הקשורות שלה על כל המיטה), שמתי לב לאיזו פיסת בד שחורה בצד השני של המיטה. הצד שהיא הכריזה עליו שהוא שלי. אבל זה היה לפני שהיא הייתה קשורה ונלקחה ממנה זכות הבחירה. היה מספיק חשוך בשביל שלא אזהה בודאות מהי פיסת הבד הזו, אבל ניחשתי בבטחון שמדובר בחולצה שלה. זאת עם השרוולים הארוכים.

אני חושב שהיא גילתה לי פטיש חדש שלא ידעתי שיש לי. בחורות שישנות חזק. לקחתי את החולצה, הנחתי על העיניים שלה. הטיתי את הראש שלה קלות, מה שגרם לה ספק להתעורר וספק לעבור לחלום אחר, וקשרתי את השרוולים של החולצה מאחורי ראשה. בשלב הזה אני כבר די בטוח שהיא התעוררה, אבל הייתה כל כך עייפה, שבשניה שהנחתי את הראש שלה על הכרית היא נרדמה חזרה. מצאתי תנוחה שהייתה נוחה מספיק בהתחשב במצב העייפות שלי, ושוב נרדמתי עליה במהירות מפתיעה. איזה כיף זה בחורות שישנות חזק.

אגב בחורות שישנות חזק, גם הפעם אני הייתי הראשון לפקוח עיניים. היא עדיין ישנה כמו איזה דוב קואלה. הפעם כבר אגרתי כמה שעות שינה, השמש התחילה לבצבץ מהחלון, וכבר לא יכולתי להסתכל עליה ולהישאר רגוע. אתם יודעים, חמודה מדי בשביל שאשאיר אותה קשורה, אבל חמודה מדי בשביל שאשחרר אותה. נו, הדילמה הקבועה.

אחרי כמה דקות של מחשבות, רגשות, והתלבטויות הגעתי להכרעה. החלטתי שהיא חמודה מדי בשביל שלא אעיר אותה כשאני כבר בתוכה. זאת הרמה הכי גבוהה של חמידות שיצא לי להיתקל בה.

יצאתי מהמיטה ונעמדתי מול הדוב קואלה, שכמובן לא שם לב לשום שינוי. הסתכלתי עליה. כזאת יפה וכנועה. די מהר גם הוא נעמד מולה. מודה שהתרגשתי. זאת פנטזיה שנמצאת לא מעט זמן בראש שלי. והנה אני הולך להגשים אותה. כלומר, אני מקווה. לא ידעתי איך היא תגיב ולאן זה יתפתח. אבל הרגשתי שיש לי חיבור איתה ושהלילה הזה ראוי להיגמר כך.

הסרתי ממנה את השמיכה. תזוזות קלות נרשמו בצד של הדוב. כופפתי את הרגליים שלה לכיוון החזה. נכנסתי לתוכה. אני בפנים. הדוב התעורר.

אם חשבתי שהיה מחרמן להסתכל עליה כשהיא ישנה… אז לראות אותה מתעוררת ככה מחרמן פי מאה. למרות שלא הייתה יכולה לראות כלום, תוך שניה היא הבינה מה קורה. היא אפילו לא אמרה כלום. פשוט התמסרה. כאילו היא חיכתה לזה. כאילו הרגע הערתי אותה מחלום שבו זה בדיוק מה שקרה. מילים לא יצאו מהפה שלה, כאמור, אבל הקולות. אוי, הקולות. פרץ של חרמנות, התמסרות, סקרנות, יצריות ומיניות נוגן אל מול העיניים שלי. והתענגתי על כל רגע. מצד אחד לא רציתי שייגמר, אבל מצד שני רציתי שהיא תגמור. נו, הדילמה הקבועה.

הפעם הכרעתי שהיא חמודה מדי בשביל לא לגמור. אז אחרי כמה דקות זה קרה. משתוללת בצעיפים שמהדקים אותה למיטה, היא התחילה לרעוד. נשארתי בפנים עוד כמה רגעים, ויצאתי. המשכתי ללטף אותה באזור המפשעה, ולאט לאט עלית לחזה ולפנים שלה בזמן שהיא מסדירה את נשימתה. היא קיבלה נשיקה רטובה אחת ועוד כמה נשיקות שכיסו את כל הפנים שלה.

נתתי לה נשיקה אחרונה בלחי וחזרתי לעמדה שלמדתי לחבב, חצי עליה וחצי על הכרית. תוך כמה שניות הרגשתי שוב את העייפות ואת העיניים מתחילות להיעצם. מסתבר שעוד לילה ארוך לפנינו. בלי לומר מילה.

לפני שנה. 29 בינואר 2023 בשעה 20:55

שאתם מתחילים לכתוב פוסט קצר ולעניין, אבל אז מסיימים אותו וגיליתם משהו על עצמכם?

 

אז הפוסט הקודם שלי.

לפני שנה. 28 בינואר 2023 בשעה 21:42

הרגע הזה שבו החבל נקשר / האזיקים ננעלים והשליטה עוברת לצד אחד בלבד.

הרגע הזה. אני מכור אליו. משני הצדדים. אבל הוא בעצם (טיפה) יותר מרגע. והוא בעצם קצת שונה בשני הצדדים.

 

כשאני נקשר, הרגע הזה מתחיל במהלך הקשירה. כשאני מושיט את הידיים והחבל מתחיל להיקשר. באותו רגע אני אומר לעצמי שהנה אני יכול להזיז את הידיים בכל רגע והשליטה תישאר אצלי. אבל אני בוחר להשאיר אותן. אני בוחר לוותר על השליטה. וזאת בדיוק הנקודה שבה הדיסוננס הכי גדול שלי בעסק הזה בא לידי ביטוי. כי אם אוכל להשתחרר בעצמי, זה ירגיש לי ״מזויף״. אני לא אציית לשום הוראה אם אני יכול פשוט לקום וללכת. מצד שני, יכולתי פשוט לקום וללכת לפני 5 שניות ולא עשיתי את זה. ודווקא הדיסוננס הזה הופך את הרגע שבו אני בוחר להיכנע לרגע הממכר הזה. רגע שבו אני אומר ״פשוט תשחרר״. אלה כמה שניות שלי עם עצמי (כי היא בדיוק עם החבלים). כמה שניות שבהן אני מרגיש בעוצמה כל כך גבוהה את החופש לבחור. ואני אף פעם לא מתחרט על הבחירה הזאת :).

 

כשאני קושר, הרגע הזה מתחיל דווקא כמה שניות אחרי שסיימתי לקשור. הפעם הרגע הזה הוא לא שלי עם עצמי. הוא של שנינו. אחרי שאני מסיים לקשור, הדבר הראשון שאני עושה זה להסתכל לה בעיניים לכמה שניות. לתת לה להרגיש את החבלים/האזיקים. אולי לדרוש ממנה לנסות להשתחרר (ולגלות שהיא לא יכולה, כמובן ;). ואז לראות את ההבעה שלה כשהיא מבינה שהיא כבר לא בשליטה. שאני מחליט עליה עכשיו. וזה רגע שמלא בחיוכים. של שני הצדדים. לא משנה מה נעשה איתה אח״כ (לרוב גם אח״כ יהיו מלא חיוכים אבל זה נושא אחר). אם אין שם חיוך, אני מתחיל לחשוד שאולי משהו בכימיה בינינו לא יעבוד. אבל כשיש חיוך… זה פשוט ממכר.

לפני שנה. 28 בינואר 2023 בשעה 9:02

מרגיש לי שיש צורך בחודש העלאת המודעות לפטיש הדגדוגים.

 

ואם נצליח לגרום אפילו לאחד/ת שסלד/ה מהפטיש לחשוב עליו בפתיחות - דיינו…

לפני שנה. 28 בינואר 2023 בשעה 4:29

1.  69

2. 69 כשאני קשור למיטה

3. 69 כששנינו קשורים למיטה

לפני שנה. 14 בינואר 2023 בשעה 21:09

באר שבע.

יש תחושה כאילו כל בחורה רביעית מפה גרה בבאר שבע.

כיף לבאר שבעים ☺️

לפני שנה. 21 בדצמבר 2022 בשעה 22:45

״להיות קשורה בלי יכולת להשתחרר… זה לדעת שאת בזה כרגע״.

נשמע כל כך פשוט, ואפילו בנאלי ושטחי. אבל ככל שאני חושב על זה יותר, המשפט הקטן הזה פשוט כל כך עוצמתי ומדויק. השורש י.ד.ע. פשוט לדעת שאתה בזה. לשחרר כל מחשבה אחרת. להתפקס. יש בזה משהו מרגיע. ואולי גם קצת מנחם. העולם לא תמיד קל לעיכול, אז אם אפשר לכמה דקות להתנתק ממנו, מה רע?

החשק להיקשר לגמרי עלה מאז.

 

תודה לך, F :)

לפני שנה. 19 בדצמבר 2022 בשעה 16:51

אז… מחפש מישהי לקצת משחקים ובתקווה חיבור(ק) טוב.

אוהב קשירות משני הצדדים, אז פתוח להכיר קושרת/נקשרת/מתחלפת (עם או בלי ניסיון).
מתחבר לכל מיני היבטים של קשירות: מיני, מדיטטיבי, היבט של שליטה, משחקי השתחררות וכו׳… (עוד רעיונות כתובים פה בבלוג). ופתוח גם לרעיונות נוספים. הקשירה היא הבסיס ומשם אפשר לעוף.

אומרים שאני נראה טוב 🤷🏻‍♂️ (מאוד מביך אותי לכתוב את זה… אבל אחרים אומרים. בעיקר אחרות), ויש אפילו קצת ריבועים בבטן למי שזה חשוב ☺️.

אז אם זה נשמע לך מעניין, מוזמנת ליצור קשר :)

לפני שנה. 11 בדצמבר 2022 בשעה 7:04

התחלף עוד שיר. הפעם השיר מ-50 גוונים של אפור. איזו קלישאה. היא הפסיקה לרקוד משום מה, תפסה את האזיקים ומשכה אותי בלי להגיד כלום. חשבתי להגיד משהו… לשאול… אבל הבנתי שבשלב זה עדיף כבר לתת לה להוביל אותי.

היא הכניסה אותי לתוך חדר שהיה דווקא מואר. במרכז החדר היה כיסא שאליו היו מחוברים כבר אזיקים. נשמע אפל, אבל זה היה בדיוק הפוך. נעים, מזמין ומחרמן. היא הושיבה אותי על הכיסא, אזקה אליו את הרגליים שלי, וחיברה זוג אזיקים נוסף לאזיקים שעל הידיים שלי. משכתי את הגפיים שלי כדי לבחון עד כמה אני מוגבל. אני לא הולך לשום מקום. השיר עוד היה בעיצומו והיא התחילה לזוז לפי הקצב. היא יודעת לרקוד זאתי. בהתחלה רקדה רחוק ממני. הסתכלתי עליה מהופנט. היא התחילה להתפשט בחושניות. נשארה בחזייה, תחתונים ומגפיים. כשהיא התחילה לגעת במפשעה ובחזה שלה איבדתי את זה. השתוללתי בכיסא. נאבקתי באזיקים. ללא הצלחה כמובן. בעצם הצלחתי להוציא ממנה חיוך מרחם. אולי זאת הצלחה.

היא התחילה להתקרב תוך כדי ריקוד. לא קרוב מספיק בשביל שיווצר מגע. נהיה לי קשה. ואז, ברגע השיא של השיר, כאילו היא התאמנה על זה בבית, היא הניפה את הרגל והנחיתה אותה על הכיסא בדיוק בין הרגליים שלי. קצה המגף שלה היה סנטימטר מהמפשעה שלי. החסרתי נשימה. אולי שתיים. ניסיתי להתכופף קדימה. אולי לגעת איכשהו במגף. אולי ללקק. בתגובה היא נעצה את הסוליה עם העקב בחזה שלי והדפה אותי חזרה אחורה. ״תתנהג יפה, ילדון״. התאמצתי להירגע.

היא התקרבה עוד יותר. הרגליים שלה הקיפו את הכיסא והיא רקדה ממש מעליי. מדי פעם התחת שלה השתפשף על המפשעה שלי. שהייתה זקורה, כמעט מיותר לציין. תוך כדי ריקוד הפנים שלה התקרבו לשלי.  היא הסתכלה לי בעיניים וחייכה. חיוך מחרמן, אבל גם קצת מרגיע. ״פאק, איזו יפה היא״ חשבתי לעצמי. אחרי כמה שניות של חיוכים ניסיתי לנשק אותה, אבל היא הקדימה אותי, תפסה בשיער שלי ומשכה את הראש שלי לאחור. ״פאק, איזו מניאקית היא״ חשבתי לעצמי. היא התחילה ללקק את הצוואר שלי בתנועות ארוכות ומחרמנות. היד שלה נשלחה למפשעה שלי. אם יש גם עדן, אז בעצם ככה הוא נראה, חשבתי לעצמי…

אחרי כמה דקות כאלה של טיזינג היא עצרה. ״אתה חמוד״ היא אמרה לי ונישקה אותי. היא שחררה אותי מהכיסא והובילה אותי החוצה כשאני עדיין אזוק. הגענו ליציאה. היא לקחה מפתח שהיה תלוי על הקיר. קירבה את השפתיים שלה לשלי אבל לא נישקה. בתנועה פתאומית היא סובבה אותי והשתמשה במפתח כדי לשחרר אותי. יצאנו מהדלת. אני עוד המום. היא מסרה את האזיקים לאיש בכניסה. וקרצה כמובן. התחלנו ללכת לכיוון הדירה שלה, אם זכרתי נכון איפה היא אמרה שהיא גרה. לא יודע מה הייתי יותר - חרמן או המום. בכל מקרה לא יצאו לי הרבה מילים מהפה. היא נתנה לי יד באמצע ההליכה. אחרי כמה דקות היא נעצרה בכניסה לבניין. ״זהו, פה אני גרה״.

״את… רוצה… אולי שאעלה?״ שאלתי מתוך בליל של חרמנות, סקרנות וגם נימוס. בכל זאת, נראה לי שהיא רמזה פה משהו.

״נראה לך?״ היא ענתה. היא נישקה אותי, הסתובבה והתחילה ללכת לכיוון הבית שלה כשאני נותר לעמוד בהלם. ״אני לא שוכבת בדייט ראשון״.

לפני שנה. 10 בדצמבר 2022 בשעה 23:38

להיקשר בבאני אירז.

יש מתנדבות?