טוב שיש מקלדת לפרוק אליה

למישהו יצא לעשות?

השיחה זרמה. אולי זרמה מדי. ומהר מאוד מצאתי את עצמי יושב איתה לבירה.

הבירה זרמה. אולי זרמה מדי. כל אחד שתה בערך ליטר. אני כבר הייתי בראש טוב. לא הייתה ניכרת שום השפעה עליה. מדי פעם, כשהצחקתי אותה, היא שמה עלי יד. רק לרגע. רק כדי לשמור עלי דרוך.

היא הלכה לשירותים וכשחזרה נשארה לעמוד לידי ״אתה סומך עלי?״

״אממ… כן… נראה לי… כן, סומך״ מלמלתי מבולבל. מה היא זוממת, חשבתי לעצמי.

״בוא״, היא תפסה לי את היד.

״לאן לבוא?״ שאלתי. עדיין מבולבל.

״פשוט בוא״ אמרה והתחילה למשוך אותי.

״רגע מה עם החשבון?״ התעקשתי להישאר עוד בכיסא.

״שילמתי״ היא אמרה ונישקה אותי בלחי. ״בוא״

הבנתי שאני לא מבין עם מי יש לי עסק. והבנתי שבא לי איתה עסק. קמתי והתחלתי ללכת אחריה.

״איך אתה עם מסיבות?״ שאלה אחרי שלוש דקות של הליכה מהירה.

״אוהב״ עניתי. עוד לא מבין מה היא זוממת.

״יופי כי אנחנו כבר מגיעים״.

פתאום אני חושב על זה שהיא בחרה את הפאב שבו ישבנו. אולי מסיבה מסוימת. ״כבר מגיעים?״ וידאתי ששמעתי טוב.

״הגענו״ היא אמרה והובילה אותי לתוך בניין שלא היה נראה שונה מאף בניין מגורים ברחוב. עברנו עוד איזה שתי דלתות והגענו למה שנראה כמו כניסה למועדון קטן. היה שומר/סלקטור בכניסה. ״השם הוא ריטה״, היא אמרה. הוא סימן וי ברשימות שלו. ואז הוא שלח יד לארגז שהיה על הרצפה ושלף זוג אזיקים ממתכת. ״תזכרי שאם את לא מחזירה, הפקדון הוא 500 שקל״ הוא אמר וקרץ. ״מה קרה שהעליתם? זה היה 450״ היא קרצה בחזרה.

אני עמדתי בצד, המום מהסיטואציה. ״ידיים מאחורי הגב״ היא אמרה בלי התראה מוקדמת.

״מ… מה?״ הייתי בהלם.

״חשבתי שאתה סומך עלי״.

״סומך, אבל…״ היא קטעה את המילים שיצאו מהפה שלי בנשיקה חמה ורטובה.

״אז ידיים מאחורי הגב״ היא אמרה ותפסה את הידיים שלי כמו שוטרת. מרוב הלם לא הבעתי התנגדות. קליק, קליק. האזיקים ננעלו. ״בוא״ היא תפסה אותי מהזרוע ונכנסו בדלת האחרונה לתוך המעודון.

המקום היה די חשוך, אך לא אפל או מפחיד. מקום שיש בו פרטיות יחסית גם כשהוא מלא באנשים. היא הובילה אותי לבר והתיישבנו בפינה שלו. ״מה אתה שותה?״ היא שאלה. ״ג’ין טוניק״ עניתי, ״אבל איך אני יכול...״ ״פעמיים ג’ין טוניק״ היא התעלמה ממני והזמינה מהברמן. מזל שזה הגיע עם קש. ״לחיים״ היא נקשה עם הכוס שלה בכוס שלי, שהייתה על הבר כמובן, כי אין לי איך להחזיק אותה עם ידיים אזוקות מאחורי הגב. התחלנו לשתות. אמנם כבר הייתי בראש טוב, אבל ההלם שאני נמצא בו בהחלט בלבל אותי לכמה רגעים. לא יזיק לי עוד משקה עכשיו.

אחרי כמה שלוקים, וכמה חיוכים ממנה, הרגשתי שלאט לאט אני משתחרר. כלומר, האזיקים עדיין עלי. אבל התחלתי להרגיש בהם בנוח ככל שהשיחה זרמה והיא המשיכה לחייך, ולשים עלי יד בכל פעם שהצחקתי אותה. גילית שזה מדליק פי כמה כשהיא נוגעת בי ואני לא יכול לגעת בחזרה.

״מוכן לרקוד?״ היא הפתיעה אותי בפעם ה-הפסקתי-לספור. פתאום קלטתי שלא שמתי לב מה קורה סביבנו. בכלל. סובבתי את הראש לכיוון מרכז המועדון, והבחנתי בשאר האנשים. זה היה נראה שכולם הגיעו בזוגות. ובכל זוג, אחד מבני הזוג היה אזוק כמוני. מיד שמתי לב שהאישה היא זאת שאזוקה ברוב הזוגות. ותהיתי למה אני זה שאזוק כרגע.

״אתה רוצה לענות?״ היא שאלה שוב, אחרי כמה שניות טובות שבהן הראש נדד לכיוונים אחרים. תרתי משמע. הסתובבתי חזרה לכיוונה וגיליתי שהיא התקרבה אלי ככה שהפנים שלה היו צמודות לשלי.

״לרקוד?״ נזכרתי בשאלה, ומיד סובבתי את הראש שוב כדי להבין איפה רוקדים פה. הצלחתי להבחין רק לרגע קטן ברחבה לפני שהיד שלה תפסה את הלסת שלי והחזירה אותי בכוח להתסכל עליה. ״רוצה?״ שאלה שוב. הרגשתי שאני מתחיל להתרגש ממנה. כן, גם שם למטה. אם רק היו לי ידיים לסדר את המכנסיים כרגע. ״כן״ עניתי לעניין כמעט בפעם הראשונה הערב.

״בוא״ היא תפסה את האזיקים והובילה אותי לרחבה. הלכתי בחוסר ברירה, אבל ברצון. היו שם לא מעט זוגות שרקדו, אבל הרחבה הייתה מרווחת מספיק. היו שני זוגות שמיד בלטו לעין בחושניות שבה הם רקדו כאשר האישה באזיקים. והיה זוג נשים שהיו אזוקות שתיהן ורקדו אחת עם השניה. ״אם יש גן עדן, ככה הוא נראה?״ תהיתי לעצמי.

הוא מיקמה את הידיים שלה על האגן שלי והתחילה להזיז אותי בקצב של המוזיקה. האגן שלי ציית בהכנעה. וברצון. מדי פעם היא שמה את הידיים על העורף שלי וקירבה את השפתיים שלה לשפתיים שלי, תוך כדי שאנחנו רוקדים. התחלתי להרגיש אותו מזדקר. מזל שהמועדון היה מספיק חשוך. התחלף שיר. ביונסה. מיד היא הסתובבה והצמידה את התחת שלה למפשעה שלי. אני חושב שזאת הפעם הראשונה שבאמת נלחמתי בכוח להשתחרר מהאזיקים. ללא הצלחה כמובן.

—————————————————

עד פה החלק הראשון. נהניתי לכתוב אותו. נראה אם יהיו עוד חלקים ;)

עוד בוקר שבו אני לא מתעורר קשור למיטה. בעיה.

פתרונות?

אני מנסה לפקוח עיניים, ועדיין רואה שחור. אחרי כמה מצמוצים אני מבין שהעיניים שלי מכוסות. אני לא רואה כלום. אני מנסה להוריד את הכיסוי, אבל מגלה שמשהו מונע מיד ימין להתקרב לעבר הפנים שלי. אני מנסה עם יד שמאל, ומגלה שגם היא לא יכולה להתקרב. אני מבין, היא קשרה אותי למיטה.

אני נדרך, מוציא נשימה כבדה, ואומד את המצב. הידיים קשורות היטב לצדדים. אני מנסה להזיז את הרגליים ומגלה שגם הן פרוסות לרווחה. אני מנסה להבין האם אני עירום או שהבוקסר שהלכתי לישון איתו עוד עלי. האמת, אני לא יודע להגיד. האמת, זה קצת מחרמן אותי שאני לא יודע. אני מנסה לשחרר את הקשרים ומגלה תוך שניות בודדות שזה חסר סיכוי.

״את פה?״ אני שואל אולי את עצמי. אין תשובה. ממזרה. מנסה שוב לשחרר את הקשרים שאני בכלל לא רואה. מנסה למשוך את החבלים. אולי משהו יזוז וישתחרר. אבל היא יודעת לקשור זאתי. ״את… פה?״ אני מנסה שוב. אין תשובה. אני מבין שאין לי ברירה אלא להרפות. אני נושם עמוק ומרגיע את עצמי לאט לאט. אחרי כמה שניות אני מתחיל להרגיש את העייפות. בכל זאת, עוד מוקדם בבוקר. אני חושב… אין לי דרך לדעת.

לאט לאט אני מרגיש שאני נרדם שוב. אני מתמסר לחבלים שמרתקים אותי למיטה כרגע. העיניים לא נלחמות יותר בתוך הכיסוי.

ופתאום מכה מתחת לביצים. אני נדרך בשניה. הספקתי להירדם בכלל? אני לא בטוח. זאת הייתה היד שלה אם אני לא טועה. אולי הברך. היא פה, הממזרה. אני ער. אני שלה עכשיו. מבין את הסיטואציה ומתחיל להתנשף. ״בוקר טוב״ אני שומע תוך כדי שעוד מכה נוחתת על האזור שמתחת לביצים שלי. הפעם זאת הברך שלה. אני בטוח. אולי.

אני מתפתל. כמה שאני יכול. כמה שהחבלים מאפשרים. החבלים שהיא קשרה. כמה שהיא מאפשרת. אני מתחיל להתנשף. מנסה לשלוח את כל הגפיים לכל הכיוונים. מנסה לגעת בה. מנסה לגלות איפה היא. לא מצליח.

״בוקר טוב אמרתי״ היא חוזרת בקול תקיף תוך כדי שנותנת לי כמה מכות, הפעם עם היד שלה, בדיוק באותו אזור. אני מבין שאני עירום, למי שתהה. ״בוקר טוב. בוקר טוב! בוקר טוב!!״ אני מנסה לתקן את הטעות שלי ולגרום לה לעצור את העונש החינוכי. זה עבד, והיא מפסיקה. אני מנסה להבין איך היא קשרה אותי בלי שהתעוררתי... ״פאק, איך הצלחת…״ אני לא מספיק לסיים את השאלה, והאצבע שלה פתאום נוחתת על השפתיים. ״ששש…״ היא משתיקה אותי. לא עוברות שלוש שניות ובול גאג נדחף במהירות לפה שלי. היא לא מחכה יותר מדי ואני מרגיש את הלשון שלה על הזין שלי. אחרי כמה שניות מאוד נעימות אני מבין שהפעם זה יקרה מהר. אני מכיר אותה, היא יודעת לעשות טיזינג כשהיא רוצה. הפעם זה ישר ולעניין. אני מתמסר לחבלים, לכיסוי עיניים, לגאג, ואליה, ופשוט מרפה. אני אפילו לא מנסה להגיד משהו. אין לי בכלל מה להגיד. לא עברו יותר משתי דקות ואני כבר על סף גמירה. היא יודעת את זה, היא כבר מכירה אותי. היא משפשפת במהירות עם יד אחת ושולחת את השניה מתחת לביצים שלי. לאזור שהיא כל כך אוהבת. היא מפעילה שם לחץ מתון, שמזרז את האורגזמה. אני גומר. שלה. קשור. מסור. רפוי.

אני עדיין חסר מילים. זאת הייתה אורגזמה מרגיעה לא פחות ממהנה. והיא הייתה מהנה. היא מנגבת אותי, מוציאה את הגאג מהפה שלי, ומנשקת אותי. נשיקה ארוכה ורטובה. עם הרבה לשון. ״חוזרים לישון״ היא אומרת, ״לילה טוב״. היא נותנת לי נשיקה אחרונה בלחי, נשכבת על החזה שלי ומחבקת אותי.

״קשירות פונקציונאליות״

הדמיון משתולל…

1. בעלת יכולת לקשור למיטה בלי להעיר אותי.

2. ישנה מספיק חזק כך שלא תתעורר גם אם תיקשר בעצמה.

יורים לכל הכיוונים, מדברים בלי לדעת איך הצד השני נראה, וכשנוצר חיבור - יוצאים מהצ׳אט של כולם, עוברים לטלגרם, ומגלים סוף סוף איך הצד השני נראה.

פורמט דומה בסך הכל.

ההבדל הגדול - היחס בין הגברים לנשים. טוב נו, זאת טלויזיה, לא החיים עצמם…

היא מקבלת אלפים כאלה. וגם אם תיאורטית ההודעה שלך באמת לעניין / מסקרנת / רלוונטית… יש סיכוי לא רע שהיא פשוט לא תגיע אליה 😔

בעיקר כי אהבתי את הנעליים שלה.

היא הייתה חמודה, והיה לה סטייל והכל, אבל הנעליים…

אני קושר אותה. ומשחק (וקצת מתעלל) בה 😏.

ברגע שהיא תיכנע - אני אשחרר אותה מיד. היא רק צריכה להודות שנכנעה.

הקאץ׳ - אחרי זה מתחלפים והיא עושה לי את אותו דבר. מי ששרד יותר זמן בלי להיכנע - מנצח.

והעונש למפסיד? עדיין לא נקבע…