ישבנו על הנדנדה בחצר. היא לבשה שמלה קז׳ואלית קצרה ונעלה אייר פורס לבנות שנראו חדשות יחסית. המתח המיני היה באויר, אבל לא הייתה עוד שום אינטרקציה מינית.
״אהבתי את הנעליים״ אמרתי כבדרך אגב.
״נכון יפות?״ היא הרימה לעצמה תוך שהמבט של שנינו עבר אליהן, ״קניתי לא מזמן״.
עברו עוד כמה דקות, והמתח התגבר באיטיות. אחרי שתיקה של כמה שניות היא נשענה לכיוון ההפוך ממני, והניחה את הרגליים שלה עלי. רגל על רגל. הנחתי בתגובה יד אחת על הנעל שלה ואת היד השניה על השוק שלה, כאילו כפעולה אגבית, וניסיתי לבחון את התגובה שלה. היא הסתכלה לי ישר בעיניים. לא הצלחתי לקרוא אותה לגמרי בשלב הזה.
עברו עוד מספר דקות, המתח המשיך להיות נוכח, והרגליים שלה המשיכו לנוח עלי. היא עברה מתנוחה של רגל על רגל למצב שבו שתי הרגליים עלי. אחרי עוד שתיקה של כמה שניות, התחלתי ללטף בעדינות את אחת הנעליים שלה. הפניתי אליה מבט וראיתי שמשהו קורה. העברתי את היד שלי לאורך הנעל באיטיות, וראיתי איך הלשון שלה זזה הצידה במבט שמשדר חרמנות, סקרנות ואם זיהיתי נכון גם הפתעה מעצם התגובה שלה עצמה.
היא הזיזה את הרגל השניה כך שהנעל תגיע ישירות ליד הפנויה שלי. המשכתי לגעת וללטף, וראיתי איך ככל שעובר הזמן היא פחות מופתעת ויותר נהנית. הלשון לא זזה מצידי הפה שלה. לא הוצאנו מילה, אבל אמרנו הכל במבטים. היא הרימה באיטיות את אחת הרגליים שלה, שפשפה איתה את החזה שלי. ליטפה איתה את הלחי שלי. הנעל נעצרה מול השפתיים שלי. נתתי נשיקה קלה שהוציאה ממנה קול יפהפה של חרמנות.
״תלקק״ היא שברה שתיקה רועמת של דקות ארוכות, כאילו כבר ״ניהלנו״ שיחה על קינק, נעליים וגבולות רק דרך המבטים שהחלפנו.
״תצטרכי לקשור אותי בשביל זה״ הפתעתי אותה, כאילו זה לא מה שסיכמנו במבטים.
״נראה לי שכדאי״ היא ענתה, וניכר שהיא דווקא נהנית מההתפתחות בעלילה. ״לך תביא משהו שאקשור אותך איתו״ היא פקדה בתקיפות כאילו היא לא גילתה את הצד הדומיננטי שבה לפני 12 דקות.
חייכתי חיוך ממזרי אך מרוצה, נכנסתי הביתה וחזרתי עם ארגז ובו חבלים ואזיקי מתכת. היא מיד שלחה יד לאזיקים, תוך שהיא מתחילה לנשום בכבדות כאילו לא מאמינה שהיא מחזיקה בידה עכשיו אזיקים אמיתיים. היא הרימה אותם עם אצבע אחת, והמבט שלה חזר אלי. ואיתו גם חזרה הלשון לצד הפה. היא לקחה יד אחת שלי ושמה את האזיקים עליה. הושטתי גם את היד השניה.
״לא לא לא״ היא צקצקה ועלתה על כל הציפיות שלי (זה מספיק בשביל לשלוף טבעת?). ״תסתובב״. עשיתי כדבריה. היא תפסה את ידי השניה מאחורי הגב ואזקה גם אותה. עמדתי בגבי אליה, כשהיא עוד יושבת על הנדנדה. הרגשתי את הנעליים שלה עולות במעלה הרגליים שלי ומונחות בידיי האזוקות. תפסתי את הנעליים מספר פעמים, והרגשתי שבכל פעם כזאת היא מתרגשת יותר ויותר. נעל אחת נשלחה בין רגליי והתקדמה באיטיות. הייתי כמעט משותק למראה הנעל המבצבצת מתחת למפשעה שלי.
״הולכים״ היא אמרה בפתאומיות ותפסה את האזיקים מהציר. בלי התראה היא הוליכה אותי לתוך הבית. היא הפעילה כוח ואהבתי את זה. כשהתקרבנו לחדר חשבתי שהיא תרפה, אבל לשמחתי הכוח רק התגבר ובמהירות היא הדפה אותי למיטה, כך שהראש נפגש ראשון עם המזרן. ניסיתי להתרומם, וגיליתי שמשהו מצמיד את הלחי שלי למזרן. לקחה לי שניה או שתיים להבין שזאת הנעל שלה. זה לגמרי תפס אותי בהפתעה. היא לא הוציאה מילה. ניסיתי להתרומם ולהרים את הראש מהמזרן, ולתדהמתי נתקלתי בעוצמה שלא הייתה מביישת לוחמת טאקוונדו. הפעלתי את כל הכוח שלי, בהינתן העובדה שידיי קשורות מאחורי הגב. לא הצלחתי לזוז. נותרתי בהלם. החרמנות התחילה להתפשט עוד יותר בכל חלקי גופי. כאילו הגוף שלי דאג לוודא שאני מבין שאני כנוע כרגע. תודה גוף, לא ידעתי לבד.
״קרה משהו?״ הופתעתי לשמוע אותה. עוד לפני שהספקתי לנסות להגיד משהו, הרגשתי את הנעל שלה ממקדת את הלחץ בלחי שלי, כך שגם אם אנסה להגיד משהו, מילים ברורות לא יצאו. ״אני לא יכול לזוז״ ניסיתי להגיד, במה שכנראה היה נשמע כמו ״אמו הו אאול הזוז״.
״לא הבנתי״ היא אמרה, ונתנה לי עוד הזדמנות. אחרי הכנה של כמה שניות והרבה מאמץ הצלחתי להגיד בבירור ״אני לא יכול לזוז״.
״אוי״ היא אמרה, ״איזה באסה לך…״ והידקה את הרגל אפילו יותר.
נשארו ככה כמה דקות. בלי להוציא מילה. המבטים שהחלפנו לפני דקות אחדות על הנדנדה כבר אמרו מספיק. היא - מהדקת אותי למזרן בקלות מתסכלת. אני - מנסה כל כמה שניות לזוז, ומגלה בכל פעם מחדש שאין לי סיכוי.
פתאום הרגשתי את האחיזה של הנעל שלה נרפית. הנעל ירדה מהלחי שלי והתמקמה ממש ליד, מול הפנים שלי. הרמתי את המבט אליה באיטיות. כמו במצלמת קולנוע, הנעל שהייתה ממש מול הפרצוף שלי תפסה את הפוקוס, והפרצוף שלה עוד היה מטושטש. לקחו לי שתי שניות עד שהצלחתי ״להתפקס״ עליה.
״תלקק״
