טיול קצר במחשבות שלי

אולי אנייוצא צעיר כשאני שואל את זה אבל איך אפשר להשאר כלכך רגועים בבדסמ? מישהי שיכולה להיות כל העולם שלי תהפוך תוך שנייה לזונה על 4 בשביל איזה מישהו? בין אם זו החברה הכי טובה שלכם ששתפתם את הרגעים הכי משמעותיים או הילדה שלכם שכל יום אתם בעבודה בשבילה, אותו אדם הופך להיות פאקינג צעצוע מין בשביל מישהו שאתם רואים כדוחה, איך אפשר להשאר רגועים כשזה אפילו לא בשליטה שלהן? איך אתם לא מפחידים מזה ? פשוט מקבלים את מי שהם גם אם זה כואב?

אותה דבר תקף לנשים, איך אפשר לשתף את החיים שלכן עם מישהו שהולך לנשק רגליים של אישה ולהתחנן שתהפוך אותו לעבד? אני בעצמי נשלט ואני לא מוצא את עצמי עושה את זה לא משנה כמה אני חרמן על גברים או נשים, איך אני יכול אחרי זה להתנהג מול האנשים שחשובים לי כאילו אני אדם שונה ממי שהייתי במיטה מאחורי הקלעים,מה זה כאילו נורמלי להתנהג כאילו יש שני אנשים שונים שהם אני? אחד הבחור הקשוח שאמור להרוג את החרדות והפחדים של האנשים הכי חושבים לי והשני הוא סתם איזה מישהו שנשלט על ידי הורמונים, למה כלכך קל לאנשים להפריד ביניהם? מה אם החברה הכי טובה שלי תבחר את הדאדי שלה שרק משתמש בה? מה אם כבן אדם היא קודם נשלטת ואחר כל חברה שלי ולא קודם חברה שלי ואז נשלטת ? 

בסופו של יום אנחנו בני אדם שמקבלים החלטות 7\24 , אם החלטתי להירשם לאימוני אגרוף אני אחשב כגבר אבל אם החלטתי להיות על 4 בשביל מישהי שתירק עליי אז זה לא אומר עליי כלום ואני רק נהנה ויש לי תזכות שלי לעשות מה שאני רוצה מבלי שהשפטו אותי? לא יודע זה נראה לי תירוץ שאני אומר לעצמי בשביל ריגוש וכיף בחיים מאשר סבל ומשמעות, ובתכלס סבל ומשמעות זה אבא שהולך כל בוקר לעבודה שהוא שונא בשביל שהילדים שלו יגדלו לעולם יפה, כיף וריגוש זה ילד שהולך למסיבות בשביל להנות

תודה לכם על הקריאה !

יש דבר כזה בישראל ? ואם כן מה הקריטריונים?

בתור בחור צעיר(20), לא יצא לי בעבר להקדיש מחשבה על זמן ואיך הוא עובד, הדבר הכה בי רק כשראיתי תמונות ישנות של ההורים שלי ועוד כמה אנשים שחלקם אפילו לא יודעים שאני קיים.

בפעם הראשונה מזה שנים יצא לי לראות את אח של חבר שהכרתי בבית ספר, הבחור היה כלכך קטן פעם שהוא ביקש ממני לעלות אותו על המתח בשביל להתאמן, תסרוקת קצרה כזאת עם הכלום שיער שלו פונה למעלה, משקפיים וחיוך של ילד ואחרי כמה שנים(בערך 3 או 4 גג) לא הצלחנו אפילו לזהות אחד את השני במשך יותר מחצי שעה כשחיכינו למבחן וישבנו אחד מאחורי השני! לא רק זה אלא גם דיברנו למורות שחיכו איתנו לבוחנים! הבחור(כבר לא ילד) בגבוה מטר שמונים עם קוקו וקול עמוק.

החרדה שלי הגיע לשיאה כשהייתי בדואר באותו היום, ויצא לי להקשיב לשני אנשים בסביבות ה40 לחייהם נפגשים אחרי כמה שנים ומדברים על איך הזמן חולף ועל שנות ה20 שלהם, אני אסביר לכם עד כמה חזק הייתה החרדה שלי באותו הרגע, כשאני מדמיין את הזמן חולף אני רואה את עצמי הבן 24 בחור דיי מבוגר שמשחק שוב פעם עם מישהי שנהגתי לשחק איתה במחשב לפני 3 שנים ומתחיל לדבר איתה על איך שהזמן עבר ואיך החיים "המבוגרים שלה" , בגיל 24 אני רואה את עצמי עושה צחוקים בפורטנייט עם אחד מהחברים שלי שנהג להבריז איתי מטיולים שנתיים בשביל לעשות לילות לבנים על המחשב ותוך כדי מדבר איתו על הזכרונות של פעם ואיך נהגנו לעשות את זה בבית ספר.

 ואתם אומרים לי שגיל 40 הוא ממש עוד פה בפינה ? לא מוכן לקבל את זה, המציאות קשה מדי לילדים, רק עכשיו אני מבין את פיטר פן, רק עכשיו אני רק מתחיל להבין את מה שחלקם נהג להסביר לי כל יום, על איך שהזמן טס ולמה כל שנייה חשובה.

בקיצור, מי זורמת לסקס ?

סליחה, הייתי חייב הפסקה של הומור😅