בתור בחור צעיר(20), לא יצא לי בעבר להקדיש מחשבה על זמן ואיך הוא עובד, הדבר הכה בי רק כשראיתי תמונות ישנות של ההורים שלי ועוד כמה אנשים שחלקם אפילו לא יודעים שאני קיים.
בפעם הראשונה מזה שנים יצא לי לראות את אח של חבר שהכרתי בבית ספר, הבחור היה כלכך קטן פעם שהוא ביקש ממני לעלות אותו על המתח בשביל להתאמן, תסרוקת קצרה כזאת עם הכלום שיער שלו פונה למעלה, משקפיים וחיוך של ילד ואחרי כמה שנים(בערך 3 או 4 גג) לא הצלחנו אפילו לזהות אחד את השני במשך יותר מחצי שעה כשחיכינו למבחן וישבנו אחד מאחורי השני! לא רק זה אלא גם דיברנו למורות שחיכו איתנו לבוחנים! הבחור(כבר לא ילד) בגבוה מטר שמונים עם קוקו וקול עמוק.
החרדה שלי הגיע לשיאה כשהייתי בדואר באותו היום, ויצא לי להקשיב לשני אנשים בסביבות ה40 לחייהם נפגשים אחרי כמה שנים ומדברים על איך הזמן חולף ועל שנות ה20 שלהם, אני אסביר לכם עד כמה חזק הייתה החרדה שלי באותו הרגע, כשאני מדמיין את הזמן חולף אני רואה את עצמי הבן 24 בחור דיי מבוגר שמשחק שוב פעם עם מישהי שנהגתי לשחק איתה במחשב לפני 3 שנים ומתחיל לדבר איתה על איך שהזמן עבר ואיך החיים "המבוגרים שלה" , בגיל 24 אני רואה את עצמי עושה צחוקים בפורטנייט עם אחד מהחברים שלי שנהג להבריז איתי מטיולים שנתיים בשביל לעשות לילות לבנים על המחשב ותוך כדי מדבר איתו על הזכרונות של פעם ואיך נהגנו לעשות את זה בבית ספר.
ואתם אומרים לי שגיל 40 הוא ממש עוד פה בפינה ? לא מוכן לקבל את זה, המציאות קשה מדי לילדים, רק עכשיו אני מבין את פיטר פן, רק עכשיו אני רק מתחיל להבין את מה שחלקם נהג להסביר לי כל יום, על איך שהזמן טס ולמה כל שנייה חשובה.
בקיצור, מי זורמת לסקס ?
סליחה, הייתי חייב הפסקה של הומור😅