מחשבות ההופכות למילים...

אני התחיל מהסוף
אני ממקם אותה על 4, ראשה על רגליו ישבן למעלה וכפות רגליה מחוץ לגבולות המיטה.

" את לא זזה אני כבר חוזר"

אני הולך לסלון לוקח את הקיין ונכנס לחדר, המבט המפוחד, הנרגש, מחרמן אותי.

הגוף שלה שמתכדרר תחת גופו, מחפשת הגנה תחתיו, אפילו זוכר את המבט שלו באותו הרגע מבט של חשש, דאגה ואהבה אליה.

"חזרי על 4"

היא מתמקמת שוב על 4 ראשה על רגליו ישבן למעלה וכפות רגלייה מחוץ לגבולות המיטה.

הצלפה ראשונה, חלשה אך ממוקדת על ישבנה.

הצלפה שניה, מהירה יותר חדה יותר.

הצלפה שלישית, יותר עוצמתית וממוקדת, הסימן הראשון מקשט את ישבנה.

הצלפה רביעית, והיא נופלת לרגליו מעוצמת הכאב.

" את יכולה עוד ? " אני בוחן את הרצון והיכולת שלה לכאוב את הפורקן שלי.

" כן, אני יכולה " היא משיבה לי.

" פלקס"

המבט שלה המום מהמילה האחת שמעיפה אותה, אך כף רגלה מתמקמת בצורה מושלמת כפי שרק רקדנית בלט יודעת.
הצלפה חדה לכף רגלה והיא, היא עפה וחוזרת חזרה ל 4 כאילו מבקשת אותי שוב.
ועכשיו אנחנו רוקדים ביחד בלט, רוקד על כף רגליה עם הקיין.

"פוינט" אני מלטף ומרגיע את ההצלפה האחרונה. 
"פלקס" הצלפה הזו חותחת את האויר ואת כף רגלה. 
"פוינט" נגיעה עדינה מרגיעה.
"פלקס" הצלפה חדה, עוצמתית, ממוקדת בלתי מתפשרת.

פה אני כבר עפתי למקום שלי, למקום השקט שלי, ללמעלה שלי בדום ספייס הכל כך נעים.

ועכשיו זה זמן מצוין לומר לך תודה שהחזקת אותה, שדאגת לה, שנתת לה את הבטחון להיות שם בשבילי.
ואת, את כואבת אותי כפי שאף אחת לא כאבה מעולם, את מכילה אותי כפי שאף אחת לא הכילה מעולם.

תודה