לפני 6 חודשים. יום חמישי, 7 באוגוסט 2025 בשעה 22:54
קרוב לייאוש
אני מבין שהאושר ועושר הזה לנצח ביחד
יכול להיות גם כלא תודעתי קשה ומייסר
זה התחיל מעולה, המיניות היתה בשמיים אני הייתי מישהו אחר ואפילו לא יכולתי להכיל את כל הטוב שקיבלתי ממנה, הייתי הראשון שלה והיא חוותה וגילתה איתי הכל , בדרך שלה. תמיד נאמנה לעצמה לא מרצה ולא מתפשרת ולא עושה שום דבר שלא מרגיש אפילו טיפה לא נוח
עד היום זה הדבר שאני הכי אוהב אצלה
וגם שונא
כי היא לא מוצצת, ולא בעניין של שום דבר קינקי מדי
ובטח לא פומבי או מוחצן
כבודה פנימה על אמת. אני משתגע על זה ומשתגע מזה
נחזור לכלא - כרגע היא כלום. שום דבר מיני שום סקרנות ושום שאיפות ושום דבר בעצם.
היא בתוך הטראומות של המלחמה והקושי של היום יום
ואין אינטימיות. בכלל. שני פונקציונרים של הנהלת הבית מרחפים להם בחלל ממשימה למשימה.
אני מנסה ליזום ונדחה פעם אחר פעם
בא לחבק והיא בכלל לא שם.
ואני הכי מבין, אבל גם הכי מתבאס
ומשתגע ומרגיש שזהו. כאילו נגמר הפרק המיני ההרפתקני והסוער בחיי , ואני בכלל לא מוכן לזה.
אני רוצה עוד , עוד לחוות ולהרגיש ולהתרגש ולחקור
זה הטעם שלי בחיים. ואין לי עם מי עכשיו
מעולם לא כתבנו שום חוזה שזה חלק בלתי נפרד ממנו, וברור שזה מורכב והיא לא חייבת לי כלום וכל ההסברים הכי נכונים בעולם
ואני צריך לקבל את זה
כי הרי התחתנו נכון? אמרנו שאנחנו לנצח ביחד ... הילדים... הבית... בשביל זה אני מוותר על הדבר שהכי מניע אותי תכלס
בלי לדעת אם בכלל זה עוד יחזור אי פעם.
שאלה קצת מפגרת, אבל ... מה הייתם עושים/עושות?
