אפשר להיות בזוגיות ולהרגיש כל כך בודד
שלא שמה עליך בכלל, כל נסיון ליצור קרבה נתקל בדחייה והפניית הגב או ב"זוז ממני"
היא לא פנויה
המלחמה הזאת , הילדים, אנחנו לא גרים בבית כבר שבועות
יש לי את כל הסיבות להבין אותה, ולעזוב אותה בשקט
אבל גם יש לי את כל הסיבות לרצות להיות קרוב, לרצות שיחייכו אלי ויחבקו אותי
להרגיש נאהב
מוערך
נחשק
רצוי
בפעם האחרונה שהרגשתי ככה הכנסתי לחיי מישהי
וכמעט חתכתי כבר מכל זה
מישהי שראתה ואהבה ונתנה לי את החיבוק שכל כך הייתי זקוק לו , מישהי שיכלתי ורציתי לראות אותי קם בבוקר איתה בתוך אהבה וחיבור וחיבוק
שניה לפני שפירקנו הכל הסכמנו לתת עוד צ'אנס
אמרתי שלא אתפשר יותר על עצמי
על מה שחשוב לי
היא הבטיחה שתשתדל לראות אותי
להיות הבת זוג שלי
ולא רק לראות בי כזה שעוזר לה בבית
והנה שוב
אבל עכשיו מלחמה
אז אני צריך לעשות הנחות?
לוותר?
להרגיש מוזנח ולא ראוי לאהבה כי היא בדיוק לא יכולה עכשיו גם להיות אשתי?
