בסוף הכול יסתדר

מישהו רצה שאשלוט עליו ואנצל אותו כלכלית.

חשבתי על המשימות שהאדון שלי מפעם נתן לי פעם

אז נתתי לו והוא אפילו ענה עזבו לרגע את הניצול בצד

ביקשת עזרה, ביקשת שאני ינסה להעצים אותך.

איך אני יכולה לעזור לנסות אם מישהו מסנן אותך ולא עונה.

אני לא מבינה את הרצינות שיש לאנשים.

אין מתנות חינם 

אף פעם

בשום מקום

אני לא אוהבת משחקים
לא אוהבת שדוחפים לי אגנדות בגרוש
והכי לא שמנסים לסבן אותי.

היום הזה נפילה
למרות שרציתי ורציתי אני לא עושה כלום כל היום
לא ספורט, לא לצאת החוצה, לא קניות, אני תקועה על הספה ומאוכזבת מעצמי.
נתתי לזה להשפיע עלי במקום להתגבר על זה
למה אני כזו?

אני לא רק סקס 

או כתיבה ״מחרמנת״

או כינוי מושך שאמור למשוך

לפעמים אני באמת ילדה קטנה

כזו שמנסה לרצות את כולם וזה

לא מצליח לה.

כזו שמנסה לקרוע את עצמה וגם זה לא מספיק

לכולם ובסוף קל לקרוא לה טיפשה ואכזבה.

אני באמת אכזבה?

אני באמת לא מוצלחת למרות שיש לי קריירה טובה

תואר ראשון, עצמאית, רכב, חברים ( לא הרבה אבל עדין )

רק כי אין לי זוגיות?

האם זוגיות נהיית מדד להצלחה?

אני עייפה

והכסף שיש לי שוחק

ואין לי כוח לכלום 

ועכשיו להיות לבד בחג 

רחוק מאותם אנשים שנקראים משפחה.

החלטתי כבר איזה תפריט אני יכין לעצמי כדי שלפחות 

יהיה לי אוכל ביתי וחם. עכשיו רק צריך לעשות כמה 

השלמות כדי שיהיה מספיק מהכול וזהו לפחות ארוחת חג 

נחמדה.

מתחבאת מתחת לשמיכה

רגליים מפוסקות רחב רחב 

והקול היחיד שיש ברקע

זה הזמזום של הצעצוע

שעובד במרץ ולוחץ בלי סוף

האגן רועד ומקפץ

הכפות רגליים מתכווצות

רועדות

מה ההמשך הן שואלות?

אני משתדלת לעזור 

לתת מעצמי כמה שיותר

אבל קשה לי.

פתאום אני כל כך רוצה לעזור לקרובה אלי

אבל זה יבוא על חשבוני, על חשבון האוכל שלי.

המצב הזה שקיים במדינה גורם לי לחשוב

על כל דבר שאני קונה. לעשות וויתורים

לקנות משהו לא ואו כי זה יותר זול כי אין

בסוף ברירה.

נכון שאי אפשר לחזור אחורה ואסור לסיים את זה

עכשיו, חייבים למגר את כל ארגוני הטרור ולתת לנו

לחיות פה בשקט אבל הפחדים מחלחלים בי.

אני רוצה לאכול טוב יותר ובריא וגם ככה כל

הרגישויות שיש לי למזון מגבילות אותי וגורמות לי

לאי נוחות.

אתמול דיברנו אני והוא והוא שאל אותי מה בנוגע למיניות.

כי הספורט ולנסות להתנדב מתחיל לחלחל והניסיון לבצע

דברים שיכולים להיות בלי תשלום ועדין ישפיעו עושים (

הליכה, תרגול יוגה עצמאית ) אבל שום דבר לא מושך

אותי, לא מצליחה לגעת בעצמי, הנאה, כלום.

אני לא יודעת האם יש קשר בין שני הדברים

אני לא יודעת למה

אבל אני מתחרמנת כשאני מספרת לו

את כל ההצלחות שהיו לי היום.

אני שוכבת במיטה והכוס צועק תגעי בי

תגעי בי ועד שאני לא נוגעת ולוחצת על

הכפתור הקטן ומניע אותו לצדדים 

הוא לא נרגע.

אולי זה הפרס שלי? שהייתי היום ילדה טובה

והצלחתי ומותר לי לגעת ולהתענג על הנעימות 

שאני עושה לעצמי ומתלבטת אם לומר לו.

ואולי זה אומר שאני כבר מוכנה לנסות ולצאת שוב עם גברים?

ושאלה אחרונה באמת האם המילים שלי עושות לכם את זה?

בקושי ישנתי

 אני לא מרגישה כל כך טוב בימים האחרונים

כנראה הלחץ גם משפיע ולוקח חלק נכבד.

שמעתי את התראות של הצבע אדום וקמתי

בבהלה. נכון שלא היה בעיר שלי אבל מה זה

תל אביב ממני? 

המציאות הזאת מייסרת את כולנו

אבל אני יודעת שצריך להכות בברזל כל עוד הוא חם

ועדיף לסבול קצת כדי שבסוף יהיה לנו שקט במדינה 

שלנו. אם יש משהו שאני באמת גאה בו בשנה האחרונה

זה להיות יהודיה.

מצחיק שזה לא דומה לפוסטים שלי בשום דבר אבל

זה חלק מהמצב כנראה.

בא לי גלידה אבל אני חולה

היא אוהבת לצלם לו מה היא עושה

הוא אומר לה אחרי זה איך לפסק את הרגליים

איך להצמיד את הצעצוע הקטן

מתי להניע אותו מלמעלה למטה

מתי אפשר לדחוף פנימה 

ומתי להרגיש עם האצבע את הרטיבות

וכמובן לצלם לו הכול הכול בלי להתבלבל

הוא אומר לה להגביר את הקול

שישמע אותה מתנשפת

הוא רוצה לשמוע את הרטיבות שזולגת

עומד לך אבאלה היא שואלת?

ראיתי סרטון בפייסבוק על של בחור ישראלי שסיפר שאפשר להשכיר אנשים שמנים ביפן לפי שעה. אני זוכרת שכשאני טיילתי ברחבי יפן לפני כמה שנים נדהמתי מכל המוזרויות שיש שם. חנויות סקס מצוירות בלי סוף, מלונות לפי שעה ומכונות לקניית תחתונים משומשים. באמת חוויה הזייתית לגמרי ולא מהעולם הזה גם. ואני חושבת למה אי אפשר להשכיר אנשים לפי שעה שינקו את האוטו, יקחו אותו לתדלוק ומצד שני לכי תדעי מה יש להם בידיים וחיידקים איכסה.

אנשים מוזרים

יום חופשי לשבוע האחרון של החופש שלי ומי יודע אם בכלל אחזור לעבודה כשזה המצב בחוץ. מלחמה לא מלחמה, מי יודע מה יקרה עוד שעה? אבל אני יודעת שיש כן דברים שקרו ושינויים מבורכים בי ואני מודה שזה גורם לי לא רק להרגשת שמחה אלה גם הרגשה גופנית טובה. כאילו כל בעיות העבר נעלמו לאט לאט, הגוף קיבל את העניין והמשיך האלה להבנה של משהו נכון וטוב יותר. אני פחות חושבת ונותנת לגוף את המקום שלו, לגעת, להרגיש, לתת לי תחושה נעימה. זה בא בגלים ובמקום להסתיר אני מברכת את זה. 

אני עדין לא מוכנה להיות עם מישהו אבל אני כן מוכנה להיות עם עצמי ואני חושבת שזה ממש שיפור.

להיות חזקה וכנועה יחד 

לענג את עצמי בידיעה שזה טוב לי לדבר על זה

עם השולט שלי, לתת לו להכיל אותי.

גם עכשיו למרות הפחד אני מוצאת את עצמי רעבה לגעת, לחוש את הרטיבות וללחוץ חזק את הגמירה המיוחלת. מצחיק שלא חשבתי על כלום אבל הגוף עושה את שלו והחור הקטן מתמלא ברטיבות וזה כיף לגעת. אני מוכנה לאדם המתאים. כל הגוף שלי מוכן ושזה יגיע זה יהיה מושלם אבל עד אז אני נעזר בצעצוע הקטן שלי רק שלא יעלם בכל הרטיבות שלי.