יום חופשי לשבוע האחרון של החופש שלי ומי יודע אם בכלל אחזור לעבודה כשזה המצב בחוץ. מלחמה לא מלחמה, מי יודע מה יקרה עוד שעה? אבל אני יודעת שיש כן דברים שקרו ושינויים מבורכים בי ואני מודה שזה גורם לי לא רק להרגשת שמחה אלה גם הרגשה גופנית טובה. כאילו כל בעיות העבר נעלמו לאט לאט, הגוף קיבל את העניין והמשיך האלה להבנה של משהו נכון וטוב יותר. אני פחות חושבת ונותנת לגוף את המקום שלו, לגעת, להרגיש, לתת לי תחושה נעימה. זה בא בגלים ובמקום להסתיר אני מברכת את זה.
אני עדין לא מוכנה להיות עם מישהו אבל אני כן מוכנה להיות עם עצמי ואני חושבת שזה ממש שיפור.
להיות חזקה וכנועה יחד
לענג את עצמי בידיעה שזה טוב לי לדבר על זה
עם השולט שלי, לתת לו להכיל אותי.
גם עכשיו למרות הפחד אני מוצאת את עצמי רעבה לגעת, לחוש את הרטיבות וללחוץ חזק את הגמירה המיוחלת. מצחיק שלא חשבתי על כלום אבל הגוף עושה את שלו והחור הקטן מתמלא ברטיבות וזה כיף לגעת. אני מוכנה לאדם המתאים. כל הגוף שלי מוכן ושזה יגיע זה יהיה מושלם אבל עד אז אני נעזר בצעצוע הקטן שלי רק שלא יעלם בכל הרטיבות שלי.