חשבתי הרבה על למה אני מצוברחת כל כך הרבה.
והבנתי שאני פשוט עם חרדות כלכליות וכל העניין הכלכלי
גורם לי לתסכולים עמוקים. נולדתי למשפחה במצב כלכלי
ממעמד הביניים ואף פעם לא היה חסר לי כלום אבל לצערי
אמא שלי אדם קמצן גם על עצמה ואני כל הזמן בפחדים
שיחסר לי. ומצד שני אני כן עובדת ועושה בשבילי אבל
היוקר פה וקשה להיות פה עם רגישויות למזון וכל
דבר אני חייבת לחשוב עליו פעמים בין אם זה תחליף
לגבינה או לחם שיקר פי שתיים מהרגיל.
והאמת שנמאס לי לעבוד. אני עובדת בעבודה שאני אוהבת
בחיי וממקבלת בעבודה נוספת אבל זה מתיש ויחד הם
הכאבים שאני חווה בגלל המעי הרגיז, המחסור בשינה
תו חרדות שתוקפות איתי אני חושבת איזה חיים אלה?
לקום ולעשות וי על עבודה?
לפעמים אני חושבת על התקופה שטיילתי במזרח לפני חמש שנים והיה לי שקט, בלי מחשבות מה יקרה מחר או אם יספיק לי הכסף. העיקר לצבור עוד חוויה לאוסף.
לא בא לי להיות בת 27 יותר
בא לי לחזור להיות ילדה קטנה ושאבא ידאג לי
ושהדבר היחיד שילחיץ אותי זה הבגרויות ולא סמינריונים מטומטמים.