בסוף הכול יסתדר

החצי שנה האחרונה הייתה חוויה מאוד מטלטלת עבורי.

כל מיני סיבות לכאן ולכאן שגרמו לי לרצות לנתק את עצמי 

מהמציאות שאני חייה בה.

לא התפטטתי לקחת סמים או לשתות אלכוהול

אבל מצאתי נחמה בלכעוס על אחרים, לפרוק

את העצבים שלי עליהם ובסוף גם להשתמש בהם.

תקראו לזה שולטת, תקראו לזה ניצול אבל אם זה

היה בהסכמה של שני הצדדים האם זה באמת

היה ניצול?

אף פעם לא היה לי זוגיות שקנו לי ורצו בשבילי 

אבל איכשהו הניצול הזה של תרוץ ותקנה לי,

תשלח לי גרם לי לחייך.

לקבל משלוח גלידה או מהסופר ולדעת שהלילה יש לי 

תדאגי אחת פחות והבטן שלי לא תקרקר גרם לי

לתחושת סיפוק אמיתית.

ועכשיו ששוב יש לי נפילה כזו,

שאני עצובה ומתוסכלת ולא יודעת מה לעשות עם עצמי

בא לי שיקפוץ עלי מישהו ויתחנן לעשות בשבילי דברים

רק כדי שאני יוכל להרגיש עם עצמי קצת יותר טוב.