השינה שלי מלווה בסיוטים כל הזמן,
אני נכנסת לישון מוקדם ועל הנייר ישנה
מספיק אבל תמיד מלווה בחלומות לא טובים.
יש תקופות כאלה שכשיש לי נשירה, פצעים על הפנים
הציפורנים שלי מכוערות אני מרגישה מגעיל.
כאילו אני מכשפה ואני יודעת שהכל בר תיקון
אבל זה לא נעשה תוך רגע כמו קסם ואני
ממש מרגישה דוחה בגלל זה.
כל התסכולים האלה יחד ממש מעמיסים עלי.
על אף שיש דברים שכן מסתדרים כי אני
נאלצת לחזור עליהם שוב ושוב כדי שיסתדרו
עדין משהו בי מרגיש מלוכלך ולא נקי.
אני יודעת שאני זקוקה לעזרה ואני מקבלת
אותה. עזרה נפשית שבאמת עוזרת והלוואי
שהייתי יכולה ללכת יותר מאחת לחודש
אבל אני מרגישה שאני טובעת. הכל
התייקר, ויש מלחמה ויש חטופים אבל אני מרגישה
שהאזרח הקטן נמצא גם בעונש. לא אמרתי לטוס
לחול רק לעשות קניות בכבוד. מבאס אותי לוותר
על כל כך הרבה דברים כי זה עלה. אפילו הבשר עלה
בעשרים אחוז ואני קונה רק טופו הביתה כדי לצמצם
הוצאות.
בבקשה שהמצב יחזור להיות כמו שהיה
שהחטופים בבית, שהמשק זול יותר באופן יחסי
שכולם בבית מרגישים ביטחון ושבן דוד שלי
לא צריך להיות תקוע בעזה בין הפטיש לסדן.