יום, לילה ומה ש...

החלון שלי שורק. זרמי אוויר דקים כשיערה מתפרצים לבפנים הבית (הלא כל כך חם). זבוב (או סתם איזה חרק) חצי גוסס טס לו לבפנים מאיזשהו חור, בשביל לסיים את חייו במקום נעים יותר. וזהו...

מלבד אותם הרוחות והגופות, הכל ריק.

בא לי לפתוח את הדלת ולרוץ. בננעלי בית, בחולצת קלה, במכנס טריקו, סתם לקום ולרוץ.

לאן?- למקום שיהיה בו יותר טוב, יותר... "לא לבד", יותר חם, יותר נעים... נעים יותר, כמו הזבוב (או סתם איזה חרק) שגוסס.

למה?- כי כלום לא נשאר, כי קר- בפנים ולא רק בחוץ, כי מת...

ו...

נראה לי שעוד מאט אני אשבר, עוד שניה אני קם מהכיסא... הנה רק מסיים את המשפט...