יום, לילה ומה ש...

את מסתכלת למעלה
ועוצמת עיניים.
למה עוד יש לחכות?
את מחכה בינתיים,
לבד.

כשאת בוכה או צוחקת;
כשאת שמחה וכואבת-
את לא אותה האחת,
אבל אחת שאוהבת
מי את?

ומלמעלה למטה
אני מביט בעינייך.
כשאת שרועה לרגליי
אני גם קצת לרגלייך.
כמעט.

וכשאת לא מבינה
וכשלפתע מופתעת,
אני עוצר לא יכול
רוצה להיות ולגעת
לאט.

ואת עוד לא מוכנה
וזה אף פעם לא מספיק.
אני כאילו עוצר,
כמו מנסה להפסיק.
מחשיך.

ואת חשבת שאולי
אמשיך ללא הפסקה
ומרימה מבטך-
מבט מלא מבוכה.
ממשיך.

את שוב נרעדת כולך
ומחכה מה עכשיו.
אני לוחש באוזנייך,
שאני מאוהב,
רק בך.

ואז הכל יגמר
ולא צריך להגיד
גם אוהבת אותי
ומוסיפה "לתמיד".
ונח.