יום, לילה ומה ש...

המילים נשפכות
על נייר מקומט
ונוצר עוד משפט
מלוכלך, מעוות.

כל שניה אותיות
מסתדרות למילה,
עוד יותר זוועתית,
עוד יותר מגעילה.

ונוצר עוד סיפור,
שיר, כואב ודוחה.
עוד קורא יפה נפש
מקלל ובוכה.

עוד אדם מתאבד,
כי "שחור" לו מידי.
ואני מחייך-
זה מצחיק למדיי.

האישה שחנקה
בעלה בשנתו,
מאהב שעזר,
ילדיו ואישתו.

חתולים חסרי בית,
כלבלב רצחני,
אך מצחיק מהכל-
זה אני, זה אני.

(חוזר על בית אחרון עם שינוי בסוף)

חתולים חסרי בית,
כלבלב רצחני,
אך גרוע מכל-
זה אני, זה אני.