יום, לילה ומה ש...

נ.ב. אין לי כוח לעבור על זה כרגע ולתקן את השגיעות וכאלה. מבטיח לתקן בהמשך. אז פשוט תנסו להנות מזה ככה. וסופ"ש נעים לכולם!

השוט כבר כמעט נחת על גבו האדום. היא הייתה בטוחה שאחרי המכה הזאת, היא תראה את טיפות הדם החסרות סבלנות שמתפרצות החוצה. היא נסחפה אל תוך זה כל כך חזק, שהיא שכחה לספור. טוב, גם ככה זה התפקיד שלו והיא תמיד שמה לב אם הוא התבלבל. זו הייתה המכה החמישים ומשהו, היא נזכרה בספירה הקודמת שלו. החמישים היה די ברור, אבל אחר זה נהיה מבולבל מאט עד המילה גבירתי שבאה בסוף.

היא הכינה את היד לזעזוע המתוק הזה, כשהשוט פוגע בגוף. היא כמעט הריחה את הדם שרצה להתפרץ החוצה. אבל... שניה לפני הרגע הגדול הזה, הוא הסתובב. הפנים שלו היו בזווית של המכה. דווקא הקצוות היו מכוונות לאיזור. היא היססה וניסתה להסיט את המכה. לא היה צורך. לפני שהשוט היה באיזור הסכנה האמיתית, הוא עצר אותו עם היד.

היא תמיד נתפסה על זה. אינסטינקט- אין מה לעשות. הבלבול וההיסוס הרגעיים האלה, יעלו לה ביוקר.

לפני שהיא הספיקה להתאושש, הוא כבר עמד מולה. - מצטער, גבירתי,- הוא תיבל את המילה האחרונה בזילזול,- אני יודע שחיכית למכה הזאת.- הוא עשה פאוזה קצרה,- אני מצטער גם על זה...

לפני שהספיקה להבין מה הוא עושה, היא הרגישה את זה. היד שלו התחברה עם הפנים שלה בסתירה חזקה. היא נפלה. זה תמיד הפליא אותה, הכוח הזה שנשאר לו. כבר יותר משעתיים היא מתעללת בו בכל דרך אפשרית. היא ראתה את הידיים שלו רועדות כשעמד על ארבע. תמיד היה נראה לה שלאחוז בשוט כאילו מחזיר אליו את כל הכוח.

היא הרימה את המבט אליו. מבולבל מאט. הוא סתר לה שוב. גם הפעם הוא לא ריחם. היא קלטה ניצוץ של שובבות ו... אחזריות בעיניו. הוא המשיך בלי מילים.

בתנופה שהוציאה לה את האוויר מהריאות, הוא תפס אותה מתחת לקו החזה. לא בטוחה אם הוא מרים אותה או מעיף אותה, היא נפלה על המיטה. הוא עצר והיסתכל רגע. נותן לה גם שניה להסדיר את האוויר. זה עיניין אותו יותר כשהיא יכלה להיתנגד. והיא תתנגד. אולי הפעם היא כן התישה אותו מספיק- היא ידעה בוודאות שהפעם התעלתה על עצמה.

הוא לקח צעד קדימה והיא זינקה. היא קפצה עליו עם יד אחת מכוונת להפנים והשניה למקום החשוב יותר. ניסיון פטתי למדיי. הוא הושיט יד קדימה והיא נמרחה על המיטה בחזרה. שוב בלי טיפת אוויר בריאות. הוא חייך. היא ידעה, הרגישה, לא ראתה. הוא לא חיכה הפעם.

עוד שתי סתירות חזרות מהקודמות והכל התערפל לרגע. דמעה בלתי נשלטת זלגה לכיוון השפתיים ומטה. היא שאפה, והוא חיכה לזה. הוא לחץ אותה למיטה עם הגב כלפי מטה. היא שוב איבדה את הנשימה. היד שלו עברה על כל גופה מהחגורה ומעלה. הוא נעצר על הצוואר.

דקה ארוכה של אופוריה... ואז עוד חצי של פחד.... ועוד חצי. היא התעלפה.

היא התעוררה ולא הכירה את המקום. זה עדיין היה החדר שלהם, אבל הכל היה שונה. הכל היה נרות. האור היה מכובה והנורות שכבר על השידה ליד המיטה. מהאחרונה הוסרו כל המצעים, הכריות ואפילו השמיכה. השטיחון לרגליים ליד המיטה היה חסר גם הוא. הוא עשה משהו ליד הארון, עם הגב אליה. לרגע הוא הסיט אליה את המבט ואז חזר שוב לעיסוקיו.

עוד משהו היה חסר. לקח לה רגע להבין. היא הייתה לגמרי ערומה. כשהוא זז מהארון, היא הבינה מה עשה. הוא קיפל את הבגדים שלה ושם אותם שם.

הוא הרים מנעול ששכב לידו על הריצפה וחיבר את הדלתות אחת לשניה. אחר כך הוא ניגש אליה.

הוא התחיל בעדינות משעווה. כשלא נשארו עוד נרות פרט לאחד בפינה והגוף שלה היה מכוסה בשעווה, הוא המשיך. בהתחה סתירות, אחר כך קצת ספנקים ואז הוא כאילו איבד את זה. הוא הצליף בה עם השוט, בתר לה עם היד, משך אותה בשיער ומה לא... בעצם הוא לא נגע בשום דבר מיני.

לאחר כחצי שעה- שעה (היא לא באמת יכלה לספור, במיוחד שהוא הוריד גם את השעון), הוא הפסיק. הדבר הבא שעשה, היה המוזר מכל.

... הוא הביט בה לרגע, הניצוצות נעלמו מעיניו, והוא יצא מהחדר ונעל אותו. יד אחת שלה קשורה בחבל לוו בקיר, השניה זרוקה ליד הגוף כמו סמרטוט משומש. לאחר כמה שניות היא שמעה גם את דלת הכניסה. הוא טרק אותה בכוח בדרכו החוצה. לא היה ספק שצליל הנעילה היה מבחוץ.

מבולבלת וכאובה בכל הגוף, היא היססה לרגע. היא ישבה בשקט עוד כעשר דקות, מנסה להבין מה הרגע קרה. ויותר חשוב מה הולך לקרות. היא שיחררה לבסוף את היד מהקיר. עוד כמה דקות שהיא הייתה מחוסרת כוחות ואז היא טיפסה על המיטה. "אם לא אפטרקייר, אז לפחות שינה.

מהזווית הקודמת היא לא שמה לב, אבל עכשיו היא הרגישה את זה מעולה. גם המזרן לא היה שם. היא הסתדרה איכשהו והתקרבלה אל תוך עצמה. קר, בטוח לא יהיה לה. המחשבות פינו בחזרה את המקום לעייפות והיא נרדמה למרות החוסר נוחות.

-גבירות לא צריכות לישון ככה- היא שמעה קול מוכר ועדיין מזלזל למדיי.

הוא הרים אותה ברשלנות מוחלטת וזרק אותה (בעדינות) על הרצפה. אחרי כמה דקות הישנוניות התחילה לעבור והיא פקחה את העיניים לגמרי.

- קניתי לנו מזרן חדש,- הוא אמר, מסיים לצפות את הכרית האחרונה במצעים שבטוח היו חדשים. - את יודעת שאנחנו שנה היום?-

היא לגמרי שכחה, ז"א אפילו לפני מה שהיה בכמה שעות האחרונות. היום גם ככה היה עמוס מידי.
-אתה לא חושב שזה היה יותר מידי בשביל מזרן,- היא אמרה מהרצפה והצטערה על זה כשהוא הסתובב אליה. הניצוץ עדיין היה שם.

הוא תפס אותה וזרק אותה בחזרה על המיטה. ברגעים הראשונים של הסקס (או אונס) המטורף הזה, היא חשבה רק על כמה נוח היה ליפול על זה ועל כמה אורטופדי בטח המזרן הזה בדוגי...



*** **** ***** ******* **********

בבוקר היא התעוררה מוקדם. כל הגוף שלה כאב. הריח הנעים שהיה מהצד השני של המיטה, אמר לה שהוא הספיק להתקלח מתישהו. אגואיסט! היא חייכה והלכה למקלחת.

היא חזרה למיטה ונשכבה עם הגב אליו, מהרהרת לגבי מה שקרה אתמול. נזכרת בכל השלבים מההתחלה ועד הסוף. חיה את כל הערב מהרעד ביד כשהיא הצליפה בו ועד הרעד בכל שער הגוף בסופו של הערב.

בשלב מסויים הנשימות שלו השתנו והיא ניחשה שהוא כבר התעורר. היא הסתובבה לאחר וסתרה לו בפתאומיות...