הוא נעמד מאחורי.
שומעת את צעדיו הכבדים , מריחה את הבושם שלו.
הלב שלי על מאתיים. מנסה להירגע ולנשום.
הלוואי שיכולתי לראות אותו אבל עיניי מכוסות .
"מה את חושבת שכדאי שאעשה עם חוצפה שכזו? " הוא לוחש לי באוזן.
אני באה לענות אבל פתאום כאב חד בלחי . חושבת שזו הסטירה הכי כואבת שקיבלתי ממנו.
" את לא עונה, את לא מדברת ." הוא לוחש לי שוב באוזן.
" אתמול המעשה שלך היה חמור ביותר . תחת מורם אליי . ספירה עד 20. בלבול הכי קטן ומתחילים מחדש. מובן ? " הוא אומר.
"כן אדוני" . אני לוחשת , משפילה מבט .
'למה לעזאזל אני תמיד מכעיסה אותו כלכך, למה אני לא סותמת' חושבת לעצמי .
נושכת שפתיים , יודעת שההצלפה הראשונה תבוא משום מקום .
התחת מורם אליו ואני רק מחכה ומצפה לכאב.
החדר רועש מרוב שקט , מנסה להתרכז , לשמוע אם הוא קרוב , אם הוא כבר בחר עם איזה שוט הוא רוצה להצליף בי .
שומעת את הצעדים שלו , יודעת שהוא מותח את הרגע.
ואז כאב חד מפלח את הישבן .
'הוא בחיים לא התחיל בהצלפה כלכך כואבת ' חשבתי שעיניי דומעת מכאב.
" 1 אדוני" אני אומרת ספק בקול ספק בלחש.
ושוב על אותו מקום מצליף בכל כוחו , כואב, שורף
"2 אדוני"
הוא ממשיך במרץ
"3 אדוני"
"4 אדוני"
"5 אדוני"
"6 אדוני"
"7 אדוני"
"8 אדוני"
הוא מלטף את הצד השני של הישבן , הצד הבתולי.
נותן לי נשיקה באוזן , בודק שהנשימות שלי מוסדרות , מלטף את השיער שלי .
" ממשיכים כלבונת " הוא אומר בקול הגברי שלו .
ואני רק חושבת שכמה אני רוצה לראות את הגוף האלילי שלו, את העיניים שלו .
"9 אדוני " ההצלפה הייתה על הצד השני של הישבן . ספק נחמה .
"10 אדוני"
"11 אדוני"
"12 אדוני"
אני משתדלת בכל כוחי לא להתבלבל בספרות, אני לא אעמוד בזה מההתחלה . מתרכזת בספירות ורק בהן!
"13 אדוני"
"14 אדוני"
"15 אדוני"
"16 אדוני"
הוא ממשיך בלי הפסקה .
ההצלפות מדויקות , חזקות , עם משמעות והבטחה שלעולם לא אחזור על מעשיי.
"17 אדוני"
העיניים שלי כבר מלאות דמעות בלי כוונה, יוצאות מעצמן מעוצמת הכאב .
"18 אדוני"
"19 אדוני"
עוד אחד! עוד אחד אחרון אני צועקת לי בראש .
"20 אדוני"
הוא מפסיק . מלטף את הישבן הבוער שלי . מלטף את ראשי . מנשק אותי .
'המסר עבר ונקלט' חשבתי לעצמי ' אבל האם הוא יסתפק בזה?'
שומעת אותו נעמד מולי , מחזיק לי את הסנטר .
"כלבונת , רק התחלנו." הוא שמע את מחשבותיי.
לפני 3 חודשים. 20 בינואר 2024 בשעה 16:08
