לפני שנה. 29 בינואר 2024 בשעה 15:30
"תורידי בגדים , תעמדי ישר, גב זקוף, רגליים מפוסקות טיפה, ידיים לצדדים, פה פתוח" הוא דורש .
אני מצייתת. אני יודעת שהוא רוצה לבחון את הרכוש החדש שלו. אני מורידה את הבגדים ונעמדת כפי שדרש.
"יפה. יפה מאוד" הוא מעביר את ידו על השיער האסוף שלי ומסתובב לאט סביבי, בוחן, עיניו לא מחסירות פרט מגופי. הוא נעמד מולי, יד אחת מלטפת לי את השפתיים וידו השנייה מחזיקה בצווארי חזק. אני מרגישה שעומדת להתמוטט מהתרגשות .
"תנשמי כלבנות , תנשמי" הוא לוחש לי באוזן .
הקול שלו מרגיע אותי ומנגד עושה לי צמרמורת.
היד שלו יורדת לעצמות הבריח שלי ומשם לחזה , צובט חזק את הפיטמות הזקורות . אני מוציאה אנחה כואבת והוא מחייך .
הרוק בפי מתחיל לצאת ללא שליטה ונופל על החזה .
"מחזה מושלם כלבונת , את תאווה לעיניים שלי, את תהיי כלבה טובה" .
אני מתחננת בעיניי שיפסיק לצבוט לי את הפטמות אבל הוא ממשיך, מסתכל לתוך עיניי ומרים גבה .
"אדוני בבקשה זה כואב" אני אומרת והידיים שלי מתוך רפלקס יוצאות מהמצב שהן אמורות להישאר בו ומנסות להזיז את ידיו ממני.
סטירה , סטירה חזקה וכואבת . אבל אחריה בא ליטוף נעים, עוטף וחם. אני מסתכלת בעיניו כאילו לא מבינה מה קרה כאן עכשיו.
הוא מנגד אוחז לי בסנטר ,מסתכל לי עמוק בעיניים ואומר בטון עמוק :
" כלבונת , את לא זזה כל עוד לא אישרתי לך לזוז.
אני יודע שכואב לך אבל אני גם יודע מה את מסוגלת. את צריכה לסמוך ולתת בי אמון מלא. זה דורש זמן, סבלנות והרבה תרגול. ויש לנו זמן וסבלנות בשפע."
💜
