לפני חודש. יום שני, 9 בפברואר 2026 בשעה 13:20
לפחדים שלי מעולם לא היה קול.
תמיד היה לי קשה לבטא אותם
אבל תמיד היו שם
פחד ממקום קרוב מדי
מהאפשרות להישאר בלי לברוח.
וכשמישהו התחיל להתקרב —
הפחד הזה היה לוקח צעד אחורה במקומי.
באלגנטיות.
ובדרך לברוח...
הייתי פוגעת.
רציתי שמישהו אחר ישלם על פצע שלא הוא פתח.
אולי יום אחד ארחיב בפוסט אחר
היום אני מזהה אותו כשהפחד מגיע-
לא נלחמת בו, רק לא נותנת לו לשלוט.
כי יש פחדים שדורשים להתפוגג,
ויש פחד אחד שפשוט דורש להישאר
ואני לא לבד בלמידה הזאת.
יש יד חזקה , שמחזיקה גם כשאני מתבלבלת.
אף פעם לא ממהר, לא מתרכך
הדומיננטיות שלו לא שוברת אותי,
היא מייצבת אותי
יודע תמיד לאן הולכים
ומחזיק אותנו שם.
הוא לא מבטיח לי שלא אפחד —
רק נשאר.
וזה
בפעם הראשונה
מרגיש-
אמיתי.
תחת עינו 🩷❤️