מסע זיכרונות שממשיך וממשיך

חדר הניתוחים: 

בתוך מעבדה אפלה, האווירה טעונה בטירוף חולני,

מדען, עיניו בוהקות בהזיה מטורפת,

מתקדם לעבר השולחן,

שם גופה שקטה,

עורה חיוור כצללים,

נשמתה נסעה אל האופל.

בחלוק מוכתם, חיוכו מעוות,

הוא אוחז בסכין,

נוצצת באור קלוש.

"אחזיר אותך לחיים," הוא לוחש,

קולו צרוד, מטורף.

אצבעותיו מלטפות את צווארה,

עורה נחתך בעדינות,

חושף שער לתוככי נפשה.

דם זולג, כעדות למסעו,

הוא חודר, מפלס דרך,

אל מעמקי קיומה הנסתרים.

הוא מוצא את ליבה,

דומם, פועם באיטיות,

סכין חודרת, חותכת,

מעירה את השריר הרדום.

התעוררות אפלה

גופה רועד,

אך לא מתעורר.

הוא ממשיך, חותך,

מפריד בין רקמות,

חושף את סודותיה הכמוסים.

מוחה, אפור ומסתורי,

מטרתו האובססיבית.

עיניו מתרחבות,

"מצאתי, מצאתי!"

סכין חודרת,

חושפת את פנימיותה.

אוצרותיה הנסתרים

הוא מושך את הסכין,

עיניו בוהקות בטירוף,

מוצא זכרונות, מחשבות,

סודותיה הכמוסים,

"שייכים לי, לנצח."

שלי...לנצח...